אבירי הסלמנדרה

את האש, היסוד של השינוי, הטיהור והמצרף נהוג לצייר על מגילות האלכימאים בייצוג מסוגנן של לטאה, הסלמנדרה שוכנת הלהבות ואינה נפגעת מהן. הדוכס וואנס, המהפכן הנלהב, הצית את שורות המהפיכה ולמשמר העלית שלו, עם צעיפיהם האדומים כנגד קור החורף, דבק השם ‘הסלמנדרה’.

מאז עבר זמן והדוכס הטרי לקח את שורות העילית מנאמני המהפיכה – ללא הבדלה במוצאם ומינם –  והעניק להם תארים אשר הפכו אותם מלוחמי מהפיכה ללוחמי הדוכס – בטקס רב רושם בבירה העתיקה אודנבורג כרעו הלוחמים ברך, נשבעו אמונים וכמו כאבירי הסלמנדרה. הדוכס גם הקדיש חלק מהונו כדי לחמש ולאמן את גוף הלוחמים הזה שהפך בהדרגה מגוף חבוט של אידאליסטים לצבא קטן ומקצועי.

שבועתם תואמת את התפיסה האלכימית של יסוד האש באספקט הגובר שלו, ולקוחה מהשבעה שנמצאה בכתביו של ינילפ הזקן, מגדולי האלכימאים העתיקים [אם כי יש התולים את הטקסט הזה בהערות תלמידו ולא במלומד המקורי] –

“אני עמיד יותר מסלע

אני חזק יותר מסערה

בוערת לי הלהבה

אבירי סלמנדרה”

לאחר השבועה ובהתאם להצעת יועציו, וואנס חילק אדמות לקצינים שבין אבירי הסלמנדרה, כשהוא עומל על יצירת מסורת חדשה באדמאן – על שירות צבאי נאמן וממושך, יקבל מן הדוכס כל קצין פיסת אדמה ראוייה לחיות ממנה. דרך לטפס מעלה בעולם ולקנות חופש, חיים וממון. את אלו מהם שהיו אסטרטגים מוכשרים, וואנס שמר לצידו, מפארם בכיבודים מעוררי השראה.

אחרים פרשו לאחוזותיהם החדשות – משתלבים יותר ופחות במארג החיים האזרחי כאצילים מן המניין. זה לא תמיד התקדם כראוי ולמרות מאמצים – הדוכס הטרי נאלץ להתמודד גם עם סוררים מבין אביריו הנאמנים.

כמה מהם אף הצטרפו לאקדמיה על שם פרנסיס קלי במטרה להבטיח כי הגיוסים הטריים יקבלו חינוך ראוי ולבחור את המוכשרים ביותר לכוח המשימה של הלוחמים-אלכימאים אשר משרתים בגבול הצפון המסוכן, מול האלפים האפלים.

וואנס עדיין מגייס את אבירי הסלמנדרה לצידו כשומרים, יועצים ולוחמי עילית – אך איננו מעניק את התואר לאיש מאז הטקס הראשוני, אם כי רבים בדוכסות תוהים מדוע. בבואו ללייבון לקראת חג יום השיוויון, מציע הדוכס כיבוד נוסף – הגעה אל עיר הנהרות בחסות הדוכס.

סגירת תפריט