אימפרית ליראל ממוקמת ברובה בצפון היבשת המערבית, והיא מקיימת מאחז קטן באיזור החוף הדרום מערבי של יבשת אור. האימפריה גובלת בנורמנד ביבשת הצפונית ובשטחי הסיילה (ישובי אלפי יער) ביבשת המערבית.

אוכלוסית האימפריה מורכבת רובה ככולה מאלפים רמים והיא מונהגת ע”י קיסרות המשליטה חוק נוקשה ומסדירה מעמדות מגובשים ויציבים.

היסטוריה

תיעוד בנושא אימפריית ליאל אשר משוייכת לאלפים הגבוהים קיים מאות שנים, ולכן להיסטוריונים קשה להצביע על שנת הקמה מוגדרת של האימפריה. נהוג לחשוב כי האמפריה קמה כתגובה לפיצול דרמטי באוכלוסיית האלפים, אשר הפריד בין “האלפים הרמים” לבין “האלפים הפראיים”.

נוכחות האלפים הרמים ביבשת אור

אימפרית ליראל החלה להתפשט ולכבוש שטחים ביבשת הצפונית מאוחר יחסית. שטחים אלו מיושבים בדלילות באלפים רמים וגובלים בצפון בגבולה הדרומי של נורמנד – ישנו שלום מתוח ורגוע חליפות סביב הגבול הזה בשנים שחלפו מאז הוצב בצורה רשמית.

מנהגים ותרבות

אין זה סוד שהאלפים הרמים של אימפריית ליראל נוהגים לפי סט גינונים שונה למדי מזו של בני האדם, מחקרים ודיונים נעשו בנושא מעל כוסות יין בחדרי שגרירויות ותחת איומי חרב במרתפים אפלים. מהספרים והמגילות שחזרו מיבשת ליראל, תומצתו מכתביהם של הוגים ואנשי מחשבה הסעיפים הבאים בנוגע לחוק האלפים – אולי המסמך המכונן המוכר ביותר של תרבות האימפריה. בקצרה, ניתן לסכם את חוק האלפים כמסמך יסוד לקיסרות אבסולוטית המושתת על עקרונות של היררכיה, סדר וכבוד רב למשימה המיסטית שהיא הזכות ומשא של כל אלף אציל. אצילותו של האלף נמדדת בעזרת מערכת של טוהר דם בעלת משמעויות מיסטיות ורום התפקיד אותו הוא יכול למלא בקיסרות מוכתב במידה רבה מטוהר דם זה. העליונות המלאה של האלפים הרמים כגזע על כל הגזעים האחרים והעליונות התרבותית המלאה של אימפריית ליראל על פני כל התרבויות האחרות היא גורם מוביל ומעצב בתפיסת העולם האלפית הקלאסית.

משפחה וחינוך באימפריה

בן-אדם המכיר את הסדר המופתי והנוקשות האלפית, ודאי היה מופתע לגלות כיצד אלפים מתייחסים לאהבה וזוגיות. אהבה בחברה הליראלית היא ערך לא פחות בחשיבותו מאשר בחברה האנושית, ורבות היצירות המוקדשות לסם האהבים.

זוגיות, לעומת זאת, חשובה הרבה פחות. נהוג לרוב כי אלפים אוהבים מזדווגים, ונהוג שהם מקיימים זוגיות. אך בניגוד לנהוג בקרב בני-אדם, חוזים של זוגיות בקרב אלפים אינם מתיימרים לתמידיות. יתכן כי יגעת-השנים היא העיקרון המנחה את האלפים בעניין זה, והאלפים מעדיפים להיפרד בטרם החיבה דועכת, אך מעניין לציין כי גם דודניהם חסרי-התרבות שביערות נוהגים כך, אם להאמין לשמועות.

ילדים אלפים, אפוא, גדלים בשנותיהם הראשונות בבית עם שני הורים בדרך-כלל (אך לא תמיד), והם אחראים על חינוכם בגיל הרך. משהילד גדל, עול החינוך והטיפול בילד מועבר באופן רשמי מהוריו לידי האימפריה, והוא מושם בפנימיית חינוך קיסרית. שם הוא לומד כישורים בסיסיים, מדעים, מלאכת-אלים, תולדות העולם והאימפריה. הפנימיות לילדים מנוהלות על-ידי פקידים ממשלתיים זוטרים ועל-ידי אנשי-דת. במהלך תקופה זו, רשאים ההורים לשמור על קשר עם ילדיהם, ויכולים בעת החגים להוציא את ילדיהם לחופשות.

אנשי-החינוך עוקבים באופן דקדקני אחר התקדמות התלמידים, ומתום תקופת הלימודים הראשונית, כאשר הילד מגיע לגיל שישים בקירוב ובהתאם לבגרותו, הוא עובר טקס חשיפת גורלות, בו הכהן-המנהל של הפנימייה נותן לאלף הצעיר את גורלו בהתאם לכישורים שהילד הפגין והעניין אותו הוא גילה ושולח אותו לתחנה הבאה בחינוכו לאזרחות באימפריה.

האלף המתבגר ישלח לפנימייה מקצועית (או צבאית), שם ירכוש את המיומנויות והידע הנדרשים למשלוח-היד שגורלו בחר לו, ומתום לימודיו יקבל מפקידי הפנימיה זימון למשרה במקום באימפריה שנבחר לפי הצורך, ומענק כספי להתחיל בו את חייו הבוגרים.

אלף שבלימודיו המוקדמים גילה מסירות ושקדנות מעבר לרגיל, ואשר טוהר-דמו נתגלה כגבוה, פעמים רבות ישלח במקום זאת ללימודי האלים במקדש, ויוקדש בסופו של דבר לכהונה. במקדשים אין הבדל בין אלף בן-נגר ואלף בעל ייחוס אצילי, והמתלמדים בקדושה נמדדים לפי שני קני-מידה בלבד: שקדנותם, וטוהר דמם.

כאשר התלמיד מכלה את לימודיו נחשף גורלו שוב והוא מוקדש לפולחן של אלוהות מסוימת מעל היתר, ונשלח אל מקדש הנצרך בכהנים.

משפחות אצולה מתנהלות מעט אחרת. נהוג כי אצילים מתחתנים עם אצולה בלבד, וחוזי-נישואין בין אצילים הם על-פי רוב ארוכים יותר. ילדים אינם נשלחים לפנימייה, אלא לבית-ספר לטהורי-דם, והם מחונכים באחוזתם ובבית-ספרם במידה שווה. גם הם לומדים את גורלם בתום לימודיים הראשוניים, אך גורלם לרוב לוקח אותם למקצועות רמים יותר: קצונה, מנהלה, אלכימיה והמדעים הנסתרים, המדעים המדויקים, וכו’. שוב, להוציא את אלה שישלחו ללמוד לפקד על צבאות האימפריה, החינוך המקצועי אינו נעשה בפנימייה, ובתום לימודיהם הם רשאים לבחור את שיבוצם מתוך מגוון המוצע להם. ילד לזוג אצילים נושא לרוב את שם הבית הרם יותר במעלתו, ובמידה והם שווים בייחוסם, השיוך של הצאצא מוסדר בחוזה-הנישואין מראש. הדברים האמורים לעיל נכונים לגבי אלפים ואלפיות באותה המידה.

דת ומיסטיקה

מקובל כי האלפים של ליראל הינם פוליתאיסטים והפנתיאון שלהם רחב בצורה יוצאת דופן כלול מגוון שלם שחלקם החלו דרכם כאלים שמיימיים וחלקם גיבורי תרבות שהועלו לאחר מותם לדרגת אל. אלים נתפסים כבעלי ישויות המנותקות מן הקיום הפיסי וממלאות תפקיד אחר בקוסמולוגיה האלפית. חלקם נחשבים לפטרונים האחראים על חלקים שונים של הקיום הפיסי ונדיר הוא האלף שאין לו מערך גינונים פרטי המגדיר את יחסיו עם האלים הרלוונטיים אליו מתוך הפנתיאון. מאחר והאמונה כוללת גם גלגול נשמות וידוע גם על יצורי אדם ואחרים המוכרזים כ’בעלי נשמת אלף’ – ונדרשים להגנה מן האימפריה מתוקף אמונה זו.

האיסור הגורף ביותר בדת האלפית הוא על רצח אלפים רמים אחרים.

שלטון באימפריה

אלפים חיים זמן רב והפילוסופיה השלטת באימפריה מגדירה סדר היררכי מובנה אשר היה יציב במאות השנים האחרונות בצורה הבאה:

  • קיסר – שליטה העליון והאבסולוטי של האימפריה. אין גבול ברור לעוצמה החוקית שמחזיק הקיסר, היכול לקדם ולפטר פקיד באותה אבחת דיו. הקיסר נבחר לחיים שלמים לאחר מות הקיסר הקודם בידי המועצה העליונה.
  • המועצה העליונה – מוסד מורכב מעט יותר, המאחד שני מעגלי השפעה –
    • הראשון, מעגל בתי האצולה המורכב מנציגיהם של בתי האצולה הגבוהים והחשובים בליראל ואותם ממנים הבתים בברכת הקיסר.
    • המעגל השני, הינו מעגל השרים – בעלי שררה בעלי תפקידים שונים בממשל של האימפריה אשר זוכים להשמיע את קולם בדיוני הממשל הגבוהים ביותר. הן הקיסר והן המועצת בתי האצולה רשאים למנות שרים – ובעוד שזמן המינוי מוגבל, אלף אשר כיהן כשר לעיתים קרובות יוכל לחזור לחוות את דעתו על דיוני המועצה ולפעמים אף יוכל להצביע.
  • הבירוקרטיה – אלפים רבים משרתים את האימפריה כפקידים וכמוציאים לפועל של פקודות הנעלים מהם – מדובר בשירות יציב המביא כבוד לבתיהם של המשרתים את האימפריה. כמו כל ארגון גדול, הוא מסואב בפוליטיקה הצורך כמויות גדולות של נייר ודיו.

חיות ביבשת ליראל

אורנולה (ר’ אורנולי)

חתול היער אינו חתול הבית המוכר. חיה זו מגיעה לגודל של כלב גדול, ופרוותה חומה עם כתמים לא אחידים בגוונים בהירים ושחורים. חיה זו נצפית בעיקר ביערות סיילא, ומבלה את עיקר זמנה בצמרות-עצים. האורנולה הוא ציד-לילי בעיקרו, אזי בוחר נקודה מוסתרת היטב (שיח, סלע גדול) בקרב מקום מזמין, אגן מים למשל, מנקודה זו הוא מזנק לעבר טרף ביעילות ונועל את לסתתותיו על עורף הקורבן, עד אשר נשבר צוואר הטרף. את הגוויה הוא סוחב בשיניו (עדות לכוח האדיר לו ניחן) וגורר במעלה העץ, שם יכול לאכול את השלל בשלווה.

בולון (ר’ בולונאר)

האיל הליראלי נפוץ מאוד ביבשת, ובעוד שניתן לראות אילים רבים בטבע, האיל מגודל כחיית-משק בחוות רבות במישורי האימפריה, בין היתר משום שהיבשת הייתה חשוכת-בקר, והחך הליראלית לא מורגלת לטעמו של בשר בקר. למעשה, האיל הוא חיית-הצאן השלישית בתפוצתה (ראשונות הן הכבשה והעז), והגבינה המופקת מהאיל נחשבת למעדן.

צבע האיל חום-אדמדם, אך ידועים פרטים נדירים שצבעם לבן צחור. הצבע הלבן נחשב לביטוי של טוהר-דם גבוה של החיה, והיא נחשבת למוגנת על-ידי האלים. מסיבה זאת אין לצוד אילים לבנים, וגם אלף הנתקל בגוויה של איל לבן אינו רשאי לפשוט את עורו, לאכול מבשרו וכו’, אלא רק לקברו. נאמר כי אלף האובד בטבע ועוקב אחר איל לבן יגיע למבטחים.

גוואיר (ר’ גוואירים)

הגוואיר, חתול המישורים, כפול בגודלו מהאורנולה וצד בעיקר בשדות. הוא ניזון מחיות-צאן בעיקר, אך ידועים מקרים שגוואירים צדו אלפים. הגוואיר נדיר היום, היות וניצוד עבור יוקרה וגם בשביל למזער את הסכנה שהציג עבור חוואים. כיום גוואירים חיים בעיקר במערב הרחוק של היבשת, אך ישנם פרטים בודדים המוחזקים עבור נוי בחצרות אצולה.

פרוות הגוואיר אדמדמה ומפוספסת בשחור, עם בטן לבנה. הגוואיר מוערך מאוד בשל יופיו והחן שלו, כמו גם עוצמתו. 

האולו (ר’ האולי)

העוף המיילל, או עוף התכשיט, פופולרי מאוד בחצרות אצולה מסוימים, על-אף השאון הבלתי-נסבל שהוא מקים בשל פלומתו התכולה-ירוקה המרהיבה וזנב-המניפה המפורסם שלו. האולי לבנים יקרים במיוחד ונחשבים ליפים אף יותר, למרות שהם נעדרים את הגוונים הצעקניים וה”עיניים” הניבטות מהזנב כאשר הוא פרוס.

הוּאוֹ (ר’ הואור)

כלבים מוערכים במיוחד באימפריה בשל אופיים הנוח והצייתני. כלבים מתפקדים כשומרים, חיות-ציד, יד-ימין לרועים ואף במלחמה.

בליראל קיימים מספר מיני כלבים, אך האהוב ביותר הוא הצייד הליראלי- כלב בינוני עד גדול בעל פרווה זהובה עשירה, חוטם בינוני באורכו ואוזניים זקופות.

כלבים קטנים נדירים בליראל, והם נחשבים למעצבנים, חסרי-חן ותועלת. 

מאוואן (ר’ מאוונאר)

הדודן הזעיר של הגוואיר והאורנולה אהוב מאוד באימפריה בשל יופיו ותרומתו לציד מזיקים קטנים. מרבית החתולים, להוציא זנים פראיים במיוחד, בויתו ביבשת ואלפים נוהגים לזווג אותם בדקדוק בשביל לקבל חתולים נאים במיוחד.

נארמו (ר’ נאורים)

זאבים עדיין מהווים מטרד עבור חוואים באימפריה. התבונה שלהם תמיד היוותה מקור לאמונות תפלות באשר לטבעם ומוצאם.

יש המספרים שסיילאנים מסוגלים להפוך לזאבים, וכי מתקפות-זאבים הן למעשה פשיטות מלחמתיות של אלפי-היער.

סורון (ר’ סורני)

קיסר העופות, העיט מבוית לעתים לצורך ציד, אבל אלפים מעריכים אותו עבור המראה המלכותי שלו והיעילות הקטלנית שלו בעת שהוא צולל אלי טרף.

סגירת תפריט