צאצאי גוברט הסיה

הבתים טאסיס והסיה התאחדו לפני כ-40 שנה, לאחר שקונראד אלפונס גראף ואן טאסיס ואלגוריה גאלינה ליידי הסיה התחתנו. בית הסיה הינו אחד מארבעת הבתים שייסדו את לייבון. זהו בית חקלאי, עם נחלות מסביב ללייבון ולאורך הנהר. אדמות אלה הן פוריות, ולאורך מאות השנים מאז שהוקם הבית התעשר בעקבות העובדה שסיפק את מירב החיטה ללייבון. את הבית הקים גוברט הסיה, והאמירה “הצבא צועד על קיבתו” מיוחסת לו. עושרו לפני כיבוש עמק לייבון היה אגדי, והודות לו לצבאות הבתים שבהמשך הקימו את לייבון היה די מזון, מגפיים תקינים, שריונות וכלי נשק שמישים. על טענות האצילים האחרים בצבאו של המלך מהמערב בגנות העובדה שהביא מעט לוחמים ענה, לפי האגדה, “הצבא צריך אנשים, ברזל, לחם וכסף – אני מטפל בברזל, בלחם ובכסף”. הבית לקח לעצמו את סמל החיטה והזהב לאחר הקמתה של לייבון. נראה היה שאצילי הסיה נחים בנחלתותיהם ומסתכלים על ההיסטוריה מהצד. לא כך – המאה הראשונה להקמתה של לייבון התאפיינה במתיחות קבועה בין המועצה ובין מלכי אורוק, התפלפלויות משפטיות על משפטים עלומים בחוקת העיר לצד התנגשויות גבול באפלת הליל. הלחימה הגלויה והמרדנות שככו במידה רבה בגלל אמיליו הסיה, שעמד בראש הבית בין 86 ו-112 להקמתה של לייבון; הוא היה אדם חסר גאווה וחסר עכבות; שנים לאחר מותו התפרסמו יומניו האישיים, מדגימים מוח פוליטי מבריק שחישל כמעט במו ידיו שלום לא רשמי והפסיק מלחמה לא רשמית בין לייבון ואור; כמו כן, תרם באופן ישיר לעליית כוחה של העיר במאה השנייה להיווצרותה, בין השאר על ידי הורדת עוד ועוד חסמים לכניסת ה”לא אנושיים” לעיר. שנים אחר כך, ארליקו פוג’ו סאפיאנטי הקדיש את ספרו, “הדוכס”, על פוליטיקה, מדיניות פנים ויחסי חוץ, לאמיליו הסיה. ככל שאוכלוסיית לייבון גדלה ואיתה גדל ייבוא המזון, המקום של בית זה נהיה פחות ופחות מרכזי. שורה של ראשי הבתים התרחקו מהפוליטיקה ופרשו לאחוזותיהם בכפר. רק בעשורים האחרונים, לאחר ההתאחדות עם בית טאסיס, מתחיל הבית להתעניין בשאלות המרכזיות של העיר. בית טאסיס הוא בית עתיק ועשיר בדוכסות ואן-הסה. ברוני טאסיס שלטו על השטח מסביב לנהר בֶּרְזֶה בואן הסה המזרחית כבר לפני 400 שנים. לפני כ-150 שנה, בעזרת נישואין חכמים ודילול בני האצולה באיזור (עקב מלחמות ההקמה של ממלכת אורוק) איפשרו לבית טאסיס לרשת עוד מספר ברונויות. הוד רוממותו ארמיסטד דוכס ואן הסה איחד את הנחלות תחת רוזנות טאסיס. זו גם התקופה שבה מוקמת הבירה הנכחית של רוזנות טאסיס – עיר-הנמל בֶּרְזֶה, בשפך הנהר שעל שמו היא נקראה, שאיפשרה ייצוא יעיל של התבואה לחלקים אחרים של הממלכה.

בית טאסיס, כיום

קונראד אלפונס ואלגוריה גאלינה שעומדים בראש הבתים בעשורים האחרונים למדו קסם באדמאן. הם פיתחו שיטות קסומות לניווט ולחיזוי מזג האוויר, וכך איפשרו מסע ימי בטוח יחסית. כשהנהר זז בפעם האחרונה הוא הציף שדות ומחסנים בכפרים רבים שסיפקו מזון ללייבון, ולייבון הייתה נתונה לסכנת רעב בחורף. על כן, רוזני טאסיס לקחו את מירב הספינות של לייבון לנחלתם בואן הסה, וחזרו עם כמות מספיקה בקושי של חיטה. על מנת לשמור על הסדר בעיר במהלך החורף הקשה, טאסיס החליטו לקחת על עצמם את מימון המשמר החדש (שאומן על-ידי טאנדרול).
סגירת תפריט