היסטוריה מוקדמת

אגדת חמשת החמולות

מתקופה זו נותרו אך ורק רסיסי מידע שנמצאו על חרסים שבורים, בנוסף למידע שנאסף מאגדות עם, אך קשה לדעת כמה הוא מדויק.

ההיסטוריונים של אדאמן עובדים על מנת להשלים את החסר אך נכון לעכשיו זה המידע שיש עליו הסכמה כללית בין המלומדים:

לפני כ-800 שנה הגיעו אל היבשת שכיום נמצאות בה ממלכות האדם חמש חמולות גדולות מן המזרח אשר הביאו איתן ידע רב, כל אחת בתחום אחר. החמולות התמקמו באזור הצפון-מזרחי של הים הפנימי ושמותיהן כלהלן:

  • אודאן (Odan) שהביאה איתה את האלכימיה.
  • האליג (Halig) שהביאה איתה את דת האומפרימה.
  • סקיפטאר (Skiptar) בעלת הידע הרב בקסם.
  • קונסט (Conset) שהיו יצרנים משכמם ומעלה.
  • הרסקר (Hersker) שהמידע היחיד שיש עליהם הוא איחודם לחמולת אודאן ובכך נוצרה משפחת אדאמן.

בהתחלה החמולות לא זכו לתמיכה רבה מהשבטים המקומיים, אך הידע הרב שהם הביאו עימם יחד עם הקדמה שלהם עזרו לחיזוק הקשרים. לבסוף, כעבור מספר דורות, היחסים בין החמולות לבין השבטים החלו להיות יחסי סחר ואף נישואין. בערך בתקופה זו הגיעה המתקפה הראשונה המתועדת של האלפים האפלים. המתקפה הצריכה עבודה משותפת בכדי להתמודד מולה, מה שעזר לאיחוד בין החמולות לשבטים.

לאחר המלחמה הקשה קמה ממלכה קטנה בשם “אודאן” על שם החמולה השולטת בזמן זה. זמן מה אחרי תקומת הממלכה האלפים האפלים תקפו בשנית, ההתקפה הזו הייתה גדולה וחזקה מהקודמת לה והביאה את ממלכת אודאן לסף השמדה. הייתה זו הגעת סירין והנארד הראשון שהצילה את אודאן מחורבן מוחלט. בסוף המלחמה התאחדו הבתים “אודאן” ו”הרסקר” תחת השם “אדאמן” והצטרפו לממלכה מאוחדת ושמה “אור”.

תקופת הדוכסים הראשונים

“תקופת הדוכסים הראשונים” מתייחסת לתקופה שבין איחוד דוכסות אדאמן ועד לשנת 40 לספירת לייבון.

אין הרבה מידע על תקופה זו, משום שתרבות שימור המידע החלה בתור הזהב בלבד, יש הסבורים כי בעבר היה מידע רב יותר על תקופה זו אך הוא נעלם במהלך “תקופת הדעיכה”.

מה אנחנו כן יודעים:

  • תקופה זו נמשכה קצת יותר מ-300 שנה.
  • לקראת סוף התקופה התאחדה הדוכסות עם ממלכת אור.
  • גם בתקופה זו נחשבה אדאמן מתקדמת יותר משאר הדוכסיות וזאת בזכות הידע שקיבלה מחמשת החמולות.
  • על אף שיש תיעוד לקיום הדוכסות תחילת ספירת לייבון, הדוכס הראשון ששמו כתוב בדפי ההיסטוריה הוא פרנדנאד אדאמן הראשון שתקופת שלטונו מתוארכת החל משנת 25 עד שנת 62 לספירה הלייבונית.
  • בגלל מיעוט המידע שיש על תקופתו של ג’ון אדאמן (62 – 91 לספירת לייבון) בנו של פרנדאד אדאמן, קיים ויכוח בין ההיסטוריונים על דמותו ותפקידו בהיסטוריה האדאמנית, רוב ההיסטוריונים מסכימים כי תקופתו היא האבן הראשונה בשינוי התפיסה האדאמני בנוגע לחילוק הידע, וכי צורת החינוך שלו השפיעה רבות על בנו, גאוור אדאמן, שזכה להיות הדוכס הראשון בתור הזהב האדאמני

ההיסטוריה הכתובה

תור הזהב

תקופת “תור הזהב האדאמני” נקראת בפי רבים גם “מעוף הפניקס” ומתייחסת לשנות שלטונם של ארבעה דוכסים בין השנים 62 – 250 לספירת לייבון.

גוואר אדאמן, שהתחיל מהפכה (91 – 126)

תור הזהב החל עם עלייתו של גוואר אדאמן לשלטון בשנת 91 לספירת לייבון, גוואר האמין כי קידום הדוכסות טמון בהפצת הידע שעד כה נשמר בקנאות על ידי מספר מצומם של אנשים. הוא הורה על בנייה של ספרייה הקרויה על שמו ועשה את הצעד הראשון בהנחלת תרבות של מחקר ושימור ידע.

עד סיום תקופתו רוב אצילי אדאמן ידעו קרוא וכתוב.

פרנדנאד אדאמן השני לשמו, שטיפח ידע (126 – 161)

את גוואר אדאמן החליף בנו פרנדנאד אדאמן השני אשר גדל בסביבה לומדת והיה זה שהביא לעולם את הביטוי “הדוכסות החושבת”.

פרדנאד השני נהג לצאת למסעות רבים במהלך המחצית הראשונה של כהונתו וזאת במטרה למצוא מוחות מכלל הממלכה אשר להם הוא הציע לבוא ולתרום מהידע שלהם לאדאמן ובתמורה הוא העניק להם שטחים בדוכסות, מה שהכניס דם חדש וצורות חשיבה שונות אל התרבות האדמאנית ופיתח אותה.

במחצית הנותרת של כהונתו הכריז פרנדאד השני על הקמת האקדמיה הראשונה באדאמן, שהתחילה כמקום קטן אך במהרה צברה תאוצה והפכה למוקד עלייה לרגל של כל מלומד.

ג’ון אדאמן השני, שמנע מלחמה (161 – 202)

עד תקופתו של ג’ון אדאמן השני גבולותיה של אדאמן נגמרו בערך במרחק כמה ימי רכיבה צפונה מהימה, צפונית לדוכסות חיו ערב רב של שבטים איתם אדאמן לא טרחה ליצור קשרים.

בחצייה המוקדם של תקופת שלטונו החלו תקיפות חוזרות ונשנות של שבטים צפוניים אלו על אדאמן, ג’ון בתחילה ניסה להשיב מלחמה, אך לאחר כמעט שנה בה נראה שלמצב אין סוף החליט ג’ון ללכת בגישה אחרת, והציע לשבטים הסכמי סחר ולמידה הדדיים.

בסוף תקופתו של ג’ון אדאמן השני השבטים הצפוניים שהחלו כאויבים הכריזו נאמנות לבית אדאמן, ומאז שטחה של אדאמן מגיע עד הצפון הרחוק.

ג’ואנה אדאמן, הדוכסית הראשונה, שפתחה שעריה (202 -238)

בשנת 196 לספירת לייבון מת ג’ון אדאמן השני והחליפה את מקומו ביתו ג’ואנה אדאמן שזכתה להיות האישה הראשונה ששלטה באדאמן.

ג’ואנה כמו אבותיה עשתה רבות באדמאן אך המהלך הזכור ביותר מתקופתה הוא פתיחת שערי אדאמן לאימפריית ליראל ולקונפדרציית השייף . היא יצרה לראשונה קשר ידידותי מול הגזעים האחרים בעולם – מהלך היסטורי שנחשב בפני רבים כצעד החכם בהיסטוריה של הדוכסות.

שיתוף הפעולה בין הגזעים השונים לבין אדמאן פרחו בשנות כהונתה של ג’ואנה שאף קיבלה תואר של כבוד מאימפריית ליראל בעקבות פעולותיה, האלפים הכירו בה בתור בת אנוש עם נשמה אלפית, מה שהקנה לה מעמד מיוחד ג’ק באימפריה.

צ’ייס אדאמן, הראשון לשמו, שנרצח בטרם עת (238 – 250)

צ’ייס המשיך את יחסה החם של אימו לגזעים האחרים, זאת בניגוד עיקש  לעלייה בגזענות שהחלה בממלכה בזמנים אלו.

צ’ייס הראשון  קידם את מוסדות הלימוד וניסה ליצור תשתית ללימוד פשוטי העם של קרוא וכתוב, המהלך נקטע כאשר הדוכס נרצח על ידי בנו, פרנדאד השלישי, שראה במהלך כבזבוז זמן ומשאבים יקרים לאומה. יש האומרים שפרנדאד השלישי קיבל מתחת לפני השטח אישור ואף סיוע מהמלך הנארד עצמו למהלך זה.

תקופת הדעיכה

“תקופת הדעיכה” מתייחסת לתקופת שלטונם של פרנדאד אדאמן השלישי, בנו אווינג אדאמן, בין השנים 250 – 363 לספירת לייבון, תקופה זו התחילה כאשר פרנדאד השלישי רצח את אביו, צ’ייס הראשון, על מנת לעלות לשלטון.

עד תקופה זו אדאמן השיגה לעצמה שם של דוכסות חזקה ועמידה השולחת יד בכל תחומי הידע המוכרים לאדם. יחד עם זאת אדאמן נהגה להתערב מעט מאוד בעניינים הקורים מחוץ לגבולותיה והעדיפה להתמקד בקידום עצמי כדוכסות של ידע על פני קידום מעמדה בעיני המלך הנארד.

תקופת הדעיכה לעומת זאת מאופיינת בהשקעת ממון רב בצבא ובסיוע לאינטרסים של המלך הנארד, ובתהליכי הוקאה של תושבים לא אנושיים מהדוכסות.

כמו כן, הדוכס פרנדאד השלישי החל שינוי מאסיבי בדת הראשית של אדאמן, כאשר הוא הטיל סנקציות על מאמיני האומפרימה, חיזק את מאמיני טיטאן ואף הכריז על עצמו ככזה.

החלטות אלו אומנם הורידו מכוחה של אדאמן כדוכסות חוקרת, אך מעמדה של הדוכסות בממלכה עלה, כספים רבים נכנסו לקופת הממלכה והדוכסים החלו בתהליך של הורדת מיסים על מנת לגרום לעם לקבל את השינויים המרים ביתר קלות.

תקופה זו גם מאופיינת בחיזוק הבתים המשניים לאדאמן שזכו למוניטין של משפחות מושחטות ולכינוי “חמשת המשפחות”.

מאחר והדוכסים השולטים בתקופה זו לא התעניינו בנושאי פנימיים לאדאמן הצליחו 5 המשפחות לאט לאט לקחת נתח נכבד מהשלטון האדאמני.

  • משפחת ג’יאוקס (Jeeox) יחד עם אינסוליה השתלטו אט אט על המוסדות האקדמיים המוזנחים וכיוונו אותם למחקרים שיקדמו את האינטרסים שלהם.
  • משפחת טסניקה (Tasnika) הצפוניים קיבלו מהדוכסים את הסמכות על הצבא.
  • משפחת הומניק (Homnik)השתלטו על שוק הסחר בבני אדם והפכו אותו לאכזרי יותר ויותר עם הזמן.
  • משפחת אינסוליה (Insulia) יחד עם ג’אוקס השתלטו אט אט על המוסדות האקדמיים המוזנחים וכיוונו אותם למחקרים שיקדמו את האינטרסים שלהם.
  • משפחת בונטוני(Bontoni) ניכסה לעצמה עוד ועוד שטחים חקלאיים בתוך אדאמן כשבסוף תקופה זו שלטה כמעט בכולם.

עליית לאופולד אדאמן, הראשון לשמו, שהחזיר עטרה ליושנה (363 – 419)

“לאופולד אדאמן” עלה לשלטון בשנת 363 לספירת לייבון, קצת לפני איחוד טאנדרול לממלכת האדם, כשהמלך יוראן השלישי היה בשלטון כבר מספר שנים.

תקופתו של לאופולד אדאמן נחשבה לתקופה טובה של קידום פנימי בדוכסות אדאמן. זאת לאחר תקופת הדעיכה שנטשה את פנים אדאמן לטובת השפעה חיצונית על העולם.

במהלכו הראשון, לאופולד אדאמן השיב את מעמדה של דת האומפרימה כדת הראשית באדאמן.

התהליך שהתחיל מהר בזכות תמיכה של רוב העם החל להאט ככל שעבר הזמן משום שהמתנגדים לחזרה של דת האומפרימה הפכו קיצוניים יותר ויותר.

לבסוף הצליח לאופולד אדאמן להשיב את דת האומפרימה לתהילת העבר שלה, כשרוב תושבי אדאמן נמנו על מאמיניה.

לאופולד אדאמן הפסיק את המימון הצבאי הנרחב והחל להזרים בשנית כספים אל המוסדות האקדמיים, שהוזנחו בתקופת הדעיכה. בסוף תקופתו כדוכס,  אדאמן חזרה להיות ראויה לתואר “הדוכסות הלומדת”, כשכמות יודעי קרוא וכתוב בה כפולה מזו של הדוכסיות האחרות.

הדוכס לאופולד התנגד נחרצות למנהג העבדות והסחר בבני אדם. הוא כשל במיגור התופעה רק מפני שזו הייתה כה מושרשת ויסודית לכלכלה של בתי האצולה האחרים ואלה תקעו טריז בתכניותיו.

נוסף על אויביו היה המלך יוראן השלישי, אשר לא ראה בעין יפה את מעשיו של הדוכס וניסה לעשות מהלכים בכדי להכשילו. שמועות מספרות שהמלך אף ניסה לקשור תחתיו קשר יחד עם אחת מחמש המשפחות, אך הכאוס שסררר מול אחיו ואחותו, נוסף על הרצון העז שלו להגביר את דריסת הרגל שלו בלייבון גרמו לנסיונות אלו להיות בעדיפות נמוכה מאוד.

חמש המשפחות לא ויתרו ובכל זאת ניסו לעמוד נגד השינויים שעשה לאופולד אך ברוב המקרים ללא הצלחה.

לאחר מותו של יוראן השלישי עלה לשלטון בנו, המלך כריסטוף, שבצעירותו כנסיך היה נוהג לטייל בכל הדוכסיות ועוד מאותה תקופה ראה בלאופלד כמודל לחיקוי.

המלך כריסטוף נורמנד מאס בתקופת המלחמות ונהג להתייעץ ארוכות עם הדוכס לאופולד במהלך שנות השלטון החופפות שלהם. הרעיון להצהיר על עצמו כעל התגלמות האומפרימה במקום התגלמות הטיטאן כינן בו כבר מאז.

אחרי כמעט עשור של שלטון חופף בינו לבין המלך כריסטוף, הדוכס לאופולד הלך לעולמו ובמקומו עלה בנו, צ’ייס השני.

עליית צ’ייס אדאמן השני לשמו, שהשחיט נשמתו (419 – 489)

צ’ייס כמו אביו רצה לנצל את השלום היחסי על מנת לקדם את הידע האלכימיה והקסם, אך בניגוד לאביו צ’ייס היה אדם קל דעת, חמשת ראשי המשפחות איתם אביו התמודד בהצלחה החליטו לנצל את העובדה שצ’ייס הוא דוכס חדש בעל רצון להיכתב בדפי ההיסטוריה כאדם שקידם רבות את אדאמן ופנו אליו כל אחת עם רעיון אחר אשר מקדם את האינטרסים האישיים שלהם בלבד.

משפחת ג’יאוקס היו אלו שהציתו בצ’ייס את הרעיון ליצירת אבן החכמים.

משפחת טסניקה עודדו את צ”יס להחזיר כספים ממוסדות הלימוד אל התעשייה הצבאית בשביל ללמוד לייצר נשקים משולבים בטכנולוגיית שייף.

משפחת הומניק שמקור ההכנסה הרב ביותר שלה היה מסחר בבני אדם השפיע גם היא על צ’ייס בדבר אבן החכמים, וזאת במטרה להעלות את הערך הכספי של חיי אדם. בנוסף הם הפעילו לחץ כבד על צ’ייס להחזיר את דת הטיטאן להיות הדת השולטת באדאמן.

משפחת אינסוליה שכנעה את צ’ייס לקדם מחקרים על קסם הכוללים ניסויים בבני אדם, ישנן שמועות שחלק מאויביו הפוליטיים של צ’ייס הועברו לניסויים אלו.

משפחת בונטוני שיחד עם משפחת קאלדאמן קידמו ניסויים באלכימיה חקלאית שמצד אחד גרמה ליבול מהיר ומצד שני הרסה לאט לאט את האדמה.

ככל ששלטון צ’ייס התקדם אחיזתן של 5 המשפחות הפכה חזקה יותר ויותר, ונכון לשנת 450 כפייה דתית חזקה לדת הטיטאן גרמה למספר שווה יחסית של מאמיני טיטאן ומאמיני האומפרימה באדאמן כשרוב מאמיני טיטאן באדאמן עושים זאת מהכרח, בניסיון לעצור מלחמה דתית באדאמן ועל מנת להעביר מסר של מתינות והפסקת הגזענות לאימפריית ליריאל החליט כריסטוף להכריז על עצמו כהתגלמות האומפרימה עלי אדמות במקום התגלמות הטיטאן.

מאז במשך כל שנות שלטונם החופפות כריסטוף וצ’ייס חיו במלחמה קרה.

לצ’ייס נולדו 3 ילדים:

  • בנו הבכור וואנס אדאמן.
  • בנו השני ראדן אדאמן.
  • וביתו הצעירה אורין הלנה אדאמן.

צ’ייס רצה יורש שימשיך את פועלו ובתקווה גם יפיל את המלוכה, כבר שוואנס בן 5, הבין צ’ייס שהוא אינו היורש המתאים למטרה זו והחליט לשלוח אותו למסעות היכרות עם הממלכה שמטרתם העיקרית היא הרחקתו מאדאמן.

בזמן שוואנס טייל ברחבי העולם התמקד צ’ייס בלחנך את בנו השני, ראדן אדמאן לשלטון ובמקביל להפיץ שמועה בחוגים הנכונים שוואנס הוא בעצם ממזר, תוצר של משכב אחים (אישתו של צ”יס ואחיה).

לאחר תשע שנים, כשראדן היה בן שלוש עשרה, החלו שמועות כי צ’ייס מתכנן להכריז על ראדן כדוכס.

המלך כריסטוף, שחשש מדוכס צעיר ומרדן, שלח שליחים לחפש את וואנס ופרנסיס ששומר עליו והצית את רעיון המרד במוחו של היורש החוקי. וואנס החליט לחזור לאדאמן ולהתחיל לגייס תומכים לתביעתו לדוכסות.

עלייתו של וואנס אדאמן

תוצאות המרד

לאחר מרד קשה שארך שנתיים עלה וואנס לשלטון בשנת 489 לספירת לייבון בעזרת מה שהיה נקרא בזמנו “צבא העם”.

העם האדאמני מאס ב5 המשפחות, וואנס החליט להקשיב לעמו ולהוריד אותן מכוחן, את מקומן תפסו 4 בתים המחולקים לפי כיווני הרוח אותם בחרו כל בתי האזור, מקטן ועד גדול.

  • בדרום – נבחר בית נסקונדר, בית בעל שורשים האדאמניים ולייבונים כאחד שהיה עד לפני המרד בית בינוני שהתעסק במסחר ימי ואלכימיה.
  • במזרח – נבחר בית קאלדאמן שעד לפני המרד היה הבית השני בגודלו במזרח וראש הבית הנוכחי, קוונטין קאלדאמן, בניגוד לאביו זכה לאהדה רבה בקרב העם.
  • בצפון – נבחר בית רדמונד שעד לפני המרד היה הבית הצפוני ביותר באדאמן, בית זה הוא בעל ניסיון רב בלחימה, ובזמן המרד ניסון זה פעל לטובתם.
  • במערב – נבחר בית האליג, בית קטן יחסית עם קשר הדוק מאוד לדת האומפרימה, בית זה טוען כי צאצאיו הם צאצאים ישירים של בית האליג מאגדת חמשת החמולות.

במהלך שנות שלטונו החליט וואנס להשקיע את רוב קופת הממלכה בעם, כך בין השאר נוצרו תוכניות לימוד קרוא וכתוב מקיפות, ובכללי פעל וואנס למען שיפור חיי היום יום של עמו, הדוכסות אומנם הפכה לדוכסות ענייה יחסית, אך העם שלה מאושר.`

המרד הקטן (מרד 5 המשפחות)

בשנת 496 מת המלך כריסטוף ועלה לשלטון בנו, המלך הנארד השביעי.

5 המשפחות שאיבדו את כוחן עקב עלייתו של וואנס החליטו לנצל את מותו של המלך כריסטוף בכדי למרוד בדוכס החדש.

המרד כשל בצורה נחרצת ורוב הצאצאים של חמשת המשפחות נהרגו בקרב או הוצאו להורג לאחריו.

אך למרד של המשפחות היה מחיר, הוא הביא לעוני רב יותר בדוכסות, הדוכסות הפכה באופן רשמי לדוכסות הענייה ביותר בממלכת האדם וכדי להתמודד עם זה וואנס, שלא רצה להפסיק לתמוך בעמו, פתח מחדש את ערוצי המסחר עם קונפדרציית השייף ועם אימפריית ליראל, ערוצים שנסגרו על ידי אביו עקב גזענות.

מאז מצב הדוכסות עולה בהדרגתיות.

501 לספירת העיר לייבון (ליברה 1-2)

בשנת 500 עם נפילת הממלכה המאוחדת פעל וואנס יחד עם שאר הדוכסיות למען יצירת חוזה ריבונות ללייבון. בנוסף חתם חוזים שונים למען המשך קידום אדאמן כמעצמה שחוזרת לתפקוד מלא, וכיום הדוכסות נחשבת לאחת הדוכסיות לכוח עולה עם אחוזים אסטרונומיים של יודעי קרוא וכתוב (20%-30%) ועם שמאוד מרוצה מהשלטון שלו.

למרות החופש הדתי הקיים בדוכסות, העם ברובו (כמעט 90%) מגדיר את עצמו כשייך לדת האומפרימה ורואה באורין הלנה אדאמן ככוהנת הראשית ובוואנס אדאמן כנציג האלים.

בשנת 501 לאחר מאורעות חג השווין וואנס שפט על הבגידה, והוציא להורג את כל אבירי הסלמנדרה, בנוסף לאחר שנתיים של אירוסים, התחתן וואנס עם קסנדרה וואן הסה.

סגירת תפריט