לפני הקמת העיר

במשך אלפי שנים, החברה האנושית הייתה מורכבת מכפרים, שבטים, ואצולה שעלתה ונפלה. בני האדם בצפון התיישבו בעיקר על הגדות הצפון-מערביות של האגם הצפוני, ואילו בדרום, באזורים המוכרים לנו כיום כארצות הנהר, בני האדם התיישבו בעיקר על גדות הנהר המערבי.
באזור בו שוכנה ממלכת אורוק, עדיין לא התפתחה ממלכה ריכוזית, והשבטים שם חיו כאומות נפרדות. מרוחקת מכולן הייתה האומה הצפונית, הידועה היום כטאנדרול, שבתקופה ההיא התנהלה כאוסף שבטים לוחמים.

הקמת העיר (לפני 500 שנים – שנת 0 לספירת לייבון)

לפי האגדה, לפני יותר מ-500 שנים רכב מזרחה גיבור הידוע בתור “המלך מן המערב”. המלך מן המערב הגיע אל ממלכות האדם בתקופה שבה המלכה סרין משלה בממלכת אורוק, ואגדות רבות נרקמו על היחסים בין השניים. לא באמת ידוע מדוע ממלכת אורוק לא נכבשה על ידי ויאן (התיאוריות הרווחות הן שמדובר או ברצון לכבד את המלכה, או עקב העובדה שהפסיד לה בקרב של חוכמה עתיקה ויכולת), אך ידוע כי הוא חלף דרכה והמשיך הלאה אל עבר ארצות הנהר (מתואר בסיפור העם “ויאן והכוכבים”).
לפי אגדת העם הנפוצה, לאחר קרב איתנים, המלך מן המערב הצליח להסיר מהאגם והנהר והאיזורים סביבם קללה בשם “החושך הגדול”, לאחר בתום הקרבות החל הנהר לזרום דרומה – אל הים.
לאחר הניצחון על “החושך הגדול” איחד ויאן את הכפרים והשבטים שהיו באיזור תחת ארבע משפחות שעזרו לו במלחמתו, משפחות שהונהגו ע”י קיראד וולפן, גוברט הסיה, איסלי ספיאנטי ונרין גאוסון. משפחות אלו הפכו לארבעת בתי האצולה של העיר לייבון.

תקופת המלוכה הראשונה (0-20 לספירת לייבון)

התקופה מיד לאחר הקמת העיר על ידי המלך מהמערב. בתחילה, המלך מהמערב שנשאר למלוך בארצות הנהר בעצמו, יסד את העיר, ציווה על בנית ספרייה וקבע את מקומה בעיר. לפי האגדה, לאחר תקופת מלכות קצרה, המלך המערב קם ו”חזר לארצות אבותיו” כשהוא משאיר את ראשי המשפחות (קיראד וולפן, גוברט הסיה, איסלי ספיאנטי ונרין גאוסן.) למשול במקומו.
ארבע המשפחות הקימו באזור שני הנהרות תחנת מסחר בשם לייבון, והתחילו לפתח את העיירה סביבה, כשהם מקימים מועצה משותפת להנהגת הממלכה. עם השנים, רוב בתי האצולה התפרקו או איבדו מספיק מכוחם, ואת מקומותיהם במועצה תפסו בעלי תפקידים בעיר שצמחה במקום עיירת המסחר ההיא. כיום, רק בית אחד מתוך ארבע המשפחות נשאר בעמדת כוח, והוא בית ספיאנטי, שעודנו פטרון הספרייה.

שנת 20 לספירת לייבון

עשרים שנה אחרי העלמות המלך מהמערב, המלכה סרין והמלך הנארד הראשון (שזכו לכינוי “המאחדים”) מגיעים לאחד את שבטי האדם יחד. במהלך מהיר וחסר רחמים, שבטים מאוחדים לתוך הממלכה החדשה (ממלכת אור) או מושמדים.
עם יצירת הממלכה החדשה, איזורים מסביב לעיר ודרומית ממנה מסופחים בהדרגה לממלכה המתהווה. תוך זמן לא ארוך ממלכת הנהר נעלמת ושטחיה מסופחים לאור.

שנת 100 לספירת לייבון

העיירה הקטנה עם תחנת המסחר שבין הנהרות שגשגה והלכה וגדלה לעיר גדולה. עוד בני אנוש באו להתיישב שם ולהקים בתי עסק ומסחר, ובשנת 100 (לפני 400 שנים) בעקבות סחר טוב ובריא עם האלפים מאימפרית ליראל ואלפי יער, גם סוחרים לא אנושיים החלו להתיישב בעיר ולהעשיר אותה.
בתחילה הייתה האוכלוסייה הלא אנושית בעיר מיעוט, ורובם היו סוחרים פשוטים או דלי אמצעים. אבל ברגע שאחדים מהם החלו סודקים את תקרת הזכוכית של הסחר בעיר ומגיעים לעמדות מפתח, הכל השתנה והעיר קיבלה מוניטין של מקום בו יש אפשרויות בלתי מוגבלות לאנושיים ולא אנושיים כאחד.

שנת 300 לספירת לייבון – החושך הקטן

בערך בשנת 300 לאחר הקמת העיר (לפני 200 שנה) המסה של הלא אנושיים בעיר הגיעה למסה קריטית, ובני האדם החלו להרגיש מאוימים וגלי גזענות החלו שוטפים את העיר.
בטווח של שנים ספורות, כל העמדות הראשיות בעיר הוחלפו בפקידים אנושיים (בצורה אלימה יותר או פחות) וחוקקו חוקים שמגבילים את ההגירה והסחר הלא אנושי. הסחר הגיע לנקודת שפל כשהלא אנושיים ניסו למצוא דרכים לעקוף את החוק בין אם דרך השוק האפור, שימוש בשליחים אנושיים שגבו עמלות גבוהות ועוד. בין החוקים הנוקשים והניסיונות לעקוף אותם, כלכלת העיר הלכה וקרסה.
לקח למועצת העיר זמן רב לשקם את הפגיעה בכלכלה אבל אט אט החלו החוקים הנוקשים להרפות והמסחר הלא אנושי חזר לעיר, בייחוד בגלל הסכמים פרטניים של משפחות אנושיות חזקות עם סוחרים באימפריה האלפית ועם משפחות לא אנושיות עשירות.
למרות ההתאוששות הכלכלית האיטית של העיר, המשיכו גלי התקוממות. האוכלוסייה האנושית החלשה יותר הרגישה נבגדת ולאחר טענות שהממשל בחר בא אנושיים על פני בני האדם השלטון הוחלף (הפעם בצורה פחות אלימה) ורק חלק מבעלי הכוח שמרו על כוחם.
תקופה זו מכונה לעיתים קרובות “החושך הקטן” (אזכור לתקופת החושך הגדול מסיפור “ויאן והכוכבים”) ושיאה בתקופת המצור על העיר. תקופת החושך הקטן ונמשכה יותר מ-60 שנה.

שנת 350 לספירת לייבון

סיום מלחמת האזרחים – אור (כעת אורוק) מסיימת את מלחמת האזרחים והצפון (טאנדרול) מסופח במהלך פוליטי ומתחיל תהליך שילובו בתוך הממלכה. הממלכה המאוחדת פונה להגביר את השליטה שלה באזורים סמי עצמאים, חשש בלייבון משינוי המצב ושלטון אורוקי אקטיבי.

שנת 353 לספירת לייבון

בניסיון לשלוט בכל השטחים בין הנהרות, כוחות ממלכת אורוק צרים על העיר.
המצור הידוע כאחד האירועים הקשים בתולדות העיר.
לאחר תקופה ארוכה של מצור, לייבון היתה על סף קריסה, ועם בוא החורף מצב הצבאות הצרים עליה לא היה טוב יותר. באופן מעשי העיר נכבשה ע”י הצבא, אבל ההתנגדות מבפנים לא שככה. ישנם דיווחים סותרים רבים על מה שקרה באותה תקופה, יש גיבורים רבים שהמאורעות מיוחסים להם, נכתבו שירי הלל לאלים רבים מספור, ואפילו ייחסו את מה שקרה לחזרתו האגדתית של ויאן, אבל על דבר אחד כולם הסכימו – נראה היה שקללה שורה על כל חייל מצבא הממלכות מהרגע שנכנס לעיר. בדממת המוות שנחה על העיר היו רבים שטענו עי האדמה עצמה כועסת על שפיכות הדמים.
האימפריה האלפית החליטה לנצל את ההזדמנות ולהתערב כמתווכת. נחתם הסכם בין אימפרית ליראל, מנהיגי העיר ושליטי אורוק המבטיח את שלומה של העיר בשם המלך, ובו צבא הממלכות מכריז על ניצחון והימנעות רצונית מהתערבות בענייני העיר. כאשר התחלף המלך, ההסכם כובד בתחילה בשל הזכרונות מרים מן המלחמה ומאז מתוך מסורת בלבד.
350 שנה אחרי הקמת העיר, לייבון מוצאת את עצמה מוקפת מכל עבר בממלכה חדשה, פרט לכפרים מסויימים אשר נאמנים לאימפרית ליראל, כאשר היא עצמה מסופחת מבחינה מנהלתית לממלכה ואנשי אצולה מאורוק ממונים “להשגיח” על העיר, שממשיכה להתנהל באותו אופן שהתנהלה תמיד. השינויים שבעיר קלים יותר וכוללים בעיקר נציג מטעם האימפריה האלפית במועצת העיר. הנציג נוכח בישיבות המועצה ובחיי העיר אך נמנע מהתערבות בפוליטיקה. על פי רישומי המועצה, הנציג האלפי במועצה מעולם לא הצביע.
העיר נשארה עצמאית, משוייכת באופן רשמי בלבד לממלכה האנושית, וקיבלה את חסותה של האמפריה האלפית. בניגוד לעיר, הכפרים המקיפים את העיר מאבדים את הקישור החזק לעיר והופכים לחלק נאמן יותר לממלכה. כיום, כפרים מסויימים נמצאים בשליטת האימפריה האלפית. בנוסף, האימפריה האלפית שלחה נציג מטעמה למועצת העיר. הנציג נוכח בישיבות המועצה ובחיי העיר אך נמנע מהתערבות בפוליטיקה.

שנת 365 לספירת לייבון

המלך יוראן השלישי נמצא במאבק מול אחיו ואחותו הצעירים ממנו, בעוד דודו המבוגר ממשיך לעסוק במשימת איחוד טאנדרול לממלכת אורוק (רק שש שנים אחרי סיום מלחמת האזרחים) – במצבו הקשה הוא פונה לאלפים ולסוחרי לייבון לסיוע כספי, האלפים מסכימים בתנאי שיתאפשר להם להקים נוכחות בעיר לייבון וסוחרי לייבון מסכימים בתנאי שיוסר הפיקוח מטעם האצולה עליהם. המלך מאשר את שני התנאים ומוביל ליצוב לייבון כעיר עצמאית.

שנת 370 לספירת לייבון

בסיום המלחמה הפנימית, ולאחר שילובה המלא של טאנדרול בתוך הממלכה, מלך אורוק מנסה להגביר שוב את דריסת הרגל של הממלכה בלייבון, אך מגלה כי האלפים מתנגדים למהלך. מוגבל מצד אחד על ידי איומים מרומזים מאימפריית ליראל לגבי “פגיעה באלפים הנמצאים בלייבון” ומסובך מצד שני בחובות כספיים, המלך מאבד סופית את האחיזה בלייבון.

שנת 403 לספירת לייבון

כאשר בני האדם פגשו את בני קונפדרצית השייף בפעם הראשונה, והחלו לסחור איתם, הנהר המזרחי הפך לעורק מסחר ראשי עבור היבשת כולה. ההיפוך של הנהר אחת ל-13 שנים, כש”ההם” המסתוריים מן היער מסיטים את הנהר צפונה, פוגע בעורק מסחר חשוב זה, אך נסיונות לתקוף את היער כמו גם נסיון לנהל משא ומתן מולם, הוכיחו עצמם כלא יעילים על גבול ההרסניים. העיר ויתרה על הניסיון ולמדה לעבוד סביב ההסטה של הנהר.
המסחר עם השייף החזיר את העיר לתהילתה הישנה כמרכז הסחר של העולם המוכר.
בתיעוד מתקופה זו ניתן למצוא מילים רבות המתייחסות לשייף, ביניהן “לא-אנשים” הפופולרית יותר, ומילים כמו “מקורננים”, “ביטאל”, “אנשי תיש”, “קונפדרטים” וכו’ הלכו ונעלמו.

שנת 405 לספירת לייבון

החוקים שמגבילים סחר לא אנושי או מגורים לא אנושיים עדיין קיימים אך לא נאכפים,בשל הלחץ המתמשך מכיוונים שנוים להפוך את העיר למקום סמי-מפורז. עם זאת עדיין היו עליות וירידות בסובלנות האנושית כלפי הלא אנושיים, בסובלנות של העשירים כלפי הלא עשירים ובסובלנות של האנשים המתנגדים לקסם כלפי הסחר והשימוש בקסם בעיר.
היישובים הנאמנים לאלפים סביב לייבון עוברים סיפוח רשמי לאימפרית ליראל. והופכים למובלעת אלפית השוכנת על גבולה הדרומי של דוכסות נורמנד. מטרתה המוצהרת של המובלעת היא הקמת ישובים ותחנות סחר כדי לספק דרך יבשתית בין לייבון לים.

שנת 450 לספירת לייבון

המלך כריסטוף מאורוק מנסה לכונן יחסי שלום עם האמפריה האלפית. בניסיון למנוע קמפיין צבאי מוחלט על שמירה של מספר ערי מדינה עצמאיות צבאי. בניו הנסיכים של המלך אף נשלחים ללימודים וחינוך באזורים “עצמאים” ובהם לייבון והאמפריה האלפית.
מוקם הישוב השייפי הראשון מחוץ לקונפדרציה – כפר של שייף בקרבת העיר המוגדר כ”תחנת מעבר ומנוחה”. הכפר מוקם ללא התנגדות מובהקת ונושא בעלות הקרקע נזנח מתוך תקווה לחזק את קשרי המסחר עם הוקנפדרציה.

שנת 496 לספירת לייבון

לאחר מות המלך כריסטוף, עולה לשלטון הנארד השביעי, מקורב לנורמנד ומושפע על ידי יועצים, המלך הצעיר נוקט בקו שונה מאביו – שמועות על שנאת אלפים, דיבורים על “כובשים” ו”שטחים גנובים” בהתייחסות לנוכחות האלפים על גבולה הדרומי של נורמנד ועל הצורך להגביר שליטה אנושית כנגד פולשים מגזעים אחרים הופכים להיות שיחת היום בחצר המלוכה.

שנת 500 לספירת לייבון (סיכום "ליברה 1")

בשנת 500 הנהר הפך את כיוון זרימתו שלא לפי המחזוריות הקבועה שלו (6 שנים לאחר ההיפוך האחרון, ו-7 שנים לפני ההיפוך המיועד הבא). הדבר הכניס את כלכלת לייבון למצב בעייתי, שכן כלכלת העיר הסתמכה מאז ומעולם על התנועה בנהר, ואכן בתקופות היפוך הנהר העיר נטתה לתקופות של גזענות ואלימות. הפעם כמעט ולא נרשמו בעיר אירועים חריגים של אלימות בין תושבי העיר, פרט לתקיפה של מחנה הת’ול דואל בידי המון המורכב בעיקר מחיילי טאנדרול ואנשים נוספים. במקרה זה נמנעו אבדות בנפש בשל התערבות מספר קוסמים.
מייחסים את מיעוט האירועים האלימים לשני גורמים עיקריים – הופעת הקוסמים, והעובדה שכשבועיים לאחר ההיפוך הגיעו ללייבון משלחות מממלכות האדם השונות (פרט לאליזאן), בראשות אצילים בכירים מכל ממלכה, ובליווי כוח צבאי מרשים. נרשמה בעיר גם נוכחות מוגברת של שייף, שהגיעו לסחור בעיר, וספינותיהם נתקעו בשל היפוך הנהר.
העיר לא נכבשה בידי אף ממלכה ובעקבות יוזמה שהובלה בעיקר על ידי דוכסויות אדמאן ונורמנד, נחתם חוזה שמבטיח את עצמאותה של לייבון כעיר-מדינה בתמיכת האלפים של אימפריית ליראל. קונפדרציית השייף אינם חתומים על ההסכם.
בעוד לייבון מתייצבת מבחינה פוליטית, ממלכות האדם דווקא איבדו חלק מיציבותן. בעימות אל מול נציגי הממלכות, המלך הילד הנארד השביעי, מלך אורוק, מוותר על כתרו ומותיר את הממלכות ללא גוף מאחד.
לא רק דיפלומטים ואנשי צבא הגיעו לליבון. היפוך הנהר גרם גם לנהירה מוגברת של חוקרים ומלומדים מהעיר והממלכות אל הספריה הלבנה, כמו גם מלומדים מקרב השייף שניסו למצוא פתרון למחלת השייף. על אף מאמצים משותפים של בני אדם ושייף, הרקע למחלת השייף לא התגלה. במהלך הניסיונות התגלה בספריה חדר סודי, ובו שומר בשם ג’ון, הנמצא שם מאז ימי הקמת הספריה. למרות ניסיונות ממושכים, לא הצליחו לפתוח את החדר בספריה. מאז החל מנהג פופולרי לפיו אנשים מגיעים לספריה מדי פעם על מנת לספר לג’ון סיפורים או לנגן לו מוזיקה.
במהלך הימים מאז היפוך הנהר והגעת הכוחות השונים לעיר, אירעו בה אירועים רבים, ביניהם הסכמים ונישואים פוליטיים, התנקשויות וניסיונות התנקשות, ביניהם ההתנקשות בדוכסית ואן הסה, ומותה של סאלבין, קפטן המשמר הישן, ומגוון טקסים של עמים, דתות ומסדרים שונים, ביניהם טקס של קבוצת קוסמים שביצעו קטס בניסיון להחזיר את הנהר למסלולו. במהלך הטקס הופיע זר באמצע מעגל הטקס, שאל שאלה ונעלם מהמקום. בסופו של דבר הנהר חזר לכיוון זרימתו המקורי.
הקוסמים שהיו מעורבים בטקס התאחדו לכדי מסדר בשם “מסדר הארגמן” שאמור להסדיר את הקסם בעולם ולכוון אותו לטובת הכלל. ה”אחווה האדומה” שקודם נלחמה בקוסמים, נשבעה למסדר החדש אמונים ומינתה עצמה למגנת המסדר.
בתום הארועים נשארו בלייבון כוח צבאי של טאנדרול ונציגות מכובדת של אנשי נורמנד.

שנת 501 לספירת לייבון (סיכום "ליברה 2")

גאות הקסם- בממלכות התחילו לקרוא כך לתופעה חדשה, של התפרצות כוחות קסם טבעיות, בדרגות שונות, אצל “אנשים פשוטים לכאורה”. מלומדים רבים מגיעים לחקור על התופעה בסיפריה הלבנה.
בכוחות משותפים ומחקר רב ע”י חוקרי כתבים אמיצים נמצאה הדרך לפתוח את החדר הסודי הנעול שבספריה הלבנה. החוקרים האמיצים חגגו את פתיחת החדר בקריאה מאומצת ופיענוח כתבים עתיקים אל תוך הלילה מגלים תגליות נדירות על העולם שחשבו שהכירו.

  • לייבון המשיכה להוות פלטפורמה לפוליטיקה של גופים שונים שהתארחו בה ולמקומיים והסכמי סחר ושיתוף פעולה רבים נחתמו במהלך החגיגות.
  • הבנק החדש שנפתח בלייבון ע”י סוחרים עשירים מפסקדור נקלה לקשיים ונקנה ע”י בית ספיינטי וכך גם גילדת הסוחרים.
  • בית ספיינטי המשיך להוביל בתחום המסחר והפוליטיקה שבעיר ותמך בתחיית הבתים העתיקים שהקימו את העיר.
  • ראש המשמר המכהן איבד את שפיותו, השתולל ולבסוף מצא מרגוע בקרב הת’ול דואל. קצין משמר אחר החליף אותו כמה ימים לאחר מכן.
  • היו שמועות על קניבליזם בקרב בני האדם בעיר, כנראה שאורחים בפסטיבל היו קשורים בזה.
  • במהלך הפסטיבל היתה התמרמרות מרובה בקרב האוכלוסיה הענייה שבעיר.
  • עיתון הודפס ובו מאמרים וכתבות על מאורעות העיר.
  • מהומה וקטטה המונית התרחשה ביום השלישי לפסטיבל, נראה שמוביליה היו אבירי הסלמנדרה מאדמאן וכמה גורמים ממשלחת טאנדרול בעיר.

שנת 501-502 לספירת לייבון

קוסמים בכל היבשות המוכרות החלו להידבק במחלה מיוחדת – מחלת הקריסטל או מחלת הקסם כך קוראים לה.

  • יש מקומות שחששו להדבקות ואף הגלו חלק מהקוסמים שלהם.
  • מחקרים הובילו לכך שמחלת הקסם קשורה ישירות לשימוש בקריסטל.
  • באדמאן החלה תנועה של קוסמים שמתנגדים לשימוש בקריסטל ומדברים על הקסם העתיק המקומי והנכון, יש שחוקרים את הקסם הזה ויש שקוראים להם מטורפים ממחלת הקריסטל.
  • למזלם של הקוסמים נמצא מזור, טובי הרופאים גילו מרקחת שמדכאת את הסימפטומים של מחלת הקריסטל, אך השימוש בקריסטל עדיין מסוכן.
  • ישנן שמועות שבכלל הרופאים עצמם אחראים למחלת הקוסמים מבצע כסף.

נבחר דוכס חדש לנורמנד, יחי הדוכס רנדולף לינקה והדוכסית מרגריטה אדמאן נורמנד, ישנן לחישות שכמה מאצילי לייבון החברים במועצה נשבעו לו אמונים.

  • נורמנד הקימה מושבה חדשה מעבר לנהר המזרחי על קו החוף, אך שמועות מספרות על אנשי לטאה שתוקפים אותה ואת הגבול המזרחי של לייבון שנושק לים.
  • ואן הסה סבלה עוד מחוסר יציבות פוליטית, אך כעת המצב התמתן יש שאומרים בזכות התערבותו של ואנס דוכס אדמאן, שמועות מספרות כי חלק מראשי האדמות החלו לתמוך בו ואף חלקם סיפחו את עצמם תחתיו. בנוסף, מבקרים מהדוכסות מספרים על שייף מזן אחר שקורא לעצמו סנאן. ישנם שמועות על כך שהם מתכננים להגיע ללייבון השנה.
  • הפרעות באליזאן גם שקטו לא לפני שחלקים קטנים מהממלכה סופחו לבתי אצולה מנורמנד הגובלים באליזן.
  • יש שמועות שאבירי הסלמנדה נשפטו באדמאן על פעולותיהם במהלך הפסטיבל והוצאו להורג.
  • ידיעות מספרות שהמלחמה בין ליראל לשבטי אלפי היער נכנסה למצב של סטאטוס קוו, אך לא בלי אבדות רבות של מאות אלפי אלפים מכל צד.
  • תושבי העיר בלייבון שמו לב לריבוי יחסי במהגרים ליראלים ללייבון (מצב שלא קרה מעולם לפני זה), הרבה מסננים מתחת לשפם (גם הנשים) שזה כי הם לא הסכימו עם הטבח באלפי יער וחלק כמובן טוענים שהם מנסים להשתלט על העבודות של בני האדם.
  • האלפים האפלים נעלמו מפני השטח וסיירים בודדים שניסו להסתנן לאדמאן חוסלו על ידי טאנדרולים בגבול. בטאנדרול חושדים כי האלפים האפלים זוממים מלחמה ומתכוננים בשקט לפלישה.
  • דיווחים על אנשי לטאה מוזרים הגיעו גם מניצולי ספינות קטנות שהותקפו קרוב לאי הצפוני של פסקדור.
  • השמועות מספרות כי ויקטור קורנוול נרצח בלב ים בדרכו בספינה אל איי פסקדור.
  • השמועות מספרות על כך שהשייף חסרים במזון ומחפשים דרכים להגדיל את המאגר שלהם.

כבר כמה שבועות שאנשים המתגוררים ועובדים באזור היער של ההם נעלמים לימים ואז חוזרים, בפרוש תחת השפעת קסם, מבולבלים וממלמלים משפט אחד שוב ושוב: “הסכר נפרץ”.

שנת 502 לספירת לייבון (סיכום "ליברה 3")

תהפוכות והסכמים קרו בחג השיוויון האחרון בלייבון

חוקרים ונציגים רבים ממבקרי חג השוויון ויושבי העיר התעסקו רבות בנושא ה”סכר שנפרץ” ולפי רוב המסקנות נראה שנמנע אסון נוראי מעולמנו כשסגרו תמידית את ה”פתח” לעולם האחר הנמצא בספריה.

יש מלכה בלייבון, מי ייתן ושלטונה יאיר את הדרך לעתיד טוב לכל האומות. לסאנדרה אור לייבון הינה המלכה של העיר מדינה לייבון ונשבעה לשרת את עיר המדינה על כל תושבייה כמלכה הוגנת וקשובה.
בסיום שנת האבל על חברה ובן משפחתה סאבון ספיינטי היא מתכננת להנשא לקארו יד שחורה, מנהיג אחוות הלוחמים, לייבוני אמיתי שבא מהעם ויודע מה לעשות בשביל האנשים הפשוטים כדי לחזק ולאחד את לייבון כולה.

תחת המלכה והמלך העתידי יושבת מועצה הלייבונית בה חלו שינויים גם כן-

  • נציג השייף במועצת לייבון מונה כראש העיר לייבון.
  • הוחזר למועצה משקיף מטעם אימפריית ליראל.
  • החברה למסחר, גוף מסחרי של הקרוואן, פרצה לשוק הלייבוני בעוצמה שלא נראתה כמותה, קונים קרקעות ומוסדות רבים בעיר ושטחי הריבונות ומתערבבים בפוליטיקה והאצולה המקומית.
  • תמונה יועצת לענייני פשוטי העם למלכה שמה שיבולת המתגוררת ברובע העני.

מסיון טיטאן סבל ממשבר אמונה ותהפוכות רבות במהלך החג.

סכסוך ומתיחות בין נציגי נורמנד ונציגי אומות אחרות שהתארחו בפסטיבל הובילו למאבקים אלימים, חטיפות וחתימה תחת איומים על הסכמים.

טאנדרול אינם רצויים יותר בלייבון. לאחר התנהלות לא ראויה בעיניי המלכה והמועצה נציגויות רשמיות של טאנדרול מורחקות מהעיר עד הודעה חדשה.

האלפים האפלים צועדים אל היער להלחם ב”הם” והאמירה חד משמעית, “פנו את הדרך או תפגעו.” יועצים צבאיים משערים שמסלול ההתקדמות שלהם יעבור דרך מזרח טאנדרול, אדמאן ולצפון לייבון.

שנת 503 לספירת לייבון (סיכום "ליברה 4")

לאחר קרב גדול בין האלפים האפלים לבין ההם ביער, אורות חזקים בהקו מהיער ההאסור ורבבות רבים מהקרב נעלמו, ככל הנראה לעולם שההם באו מהם. מעטים ששרדו את הקרב חזרו לעיר וסיפרו כי ההם הוברחו חזרה לעולמם, והשער נהרס אחריהם. מעטים האלפים האפלים ששרדו ואלו הגיעו חזרו חזרה לאדמותיהם בצפון או מצאו מפתן בלייבון. מרבית מהלא אנושיים, ברחו יחד עם ההם וחלק ששרדו ולא נעלמו בקרב, חזרו גם הם לעיר והתלוו למשלחת הטאנדרולית.  

מדרום הגיעו התקפות של אנשי הלטאה שכבשו את היער הריק והפכו אותו לביתם, מלחמה החלה בין הלטאות לאנשי לייבון ואדאמן בגבול, אך נראה שעד לרגע זה הגבול עוין, אך נשמר.

סופות הקסם, ומזג האוויר המשוגע המשיכו לפקוד את האזורים השונים בעולם, חורף הפך לקיץ וקיץ הפך לחורף, אך נראה שלאט לאט, מזג האוויר מתחיל להתאזן. 

סיפורים ותחזיות של יצורים קסומים נצפו ברחבי העולם, מזאבי ענק בצפון ועד ציפורי אש בדרום, מי יודע מהיכן הגיעו היצורים הללו והאם הם מהווים סכנה ממשית. 

בחג השיוויון מצאו את מותם כמה מאזרחיה האצילים של אדאמן, מה שהביא להסלמה ביחסים וככל הנראה לאי הגעתה של הדוכסות לחג השיוויון. 

הנסיך שהתחתן עם המלכה ברח מהכלא לאחר שהתגלו פשעיו החמורים ונצפה בפסקדור. 

אומת מיראז' הוקמה לחופיה של פסקדור.

שנת 504 לספירת לייבון (סיכום "ליברה 5")

המצב בלייבון חודש לאחר חג השיוויון – המדינות השכנות ללייבון סגרו את גבולם. אין כניסה או יציאה של אנשים וסחורות. בשתי הנהרות יש מצור נורמנדי שלא מאפשר כניסה של סחורות ואנשים אל לייבון אלא רק לאדאמן. נביאי זעם למיניהם טוענים שהחורבן של לייבון הגיע ומזהירים שכדאי להתחיל להתכונן לרעב הגדול של לייבון.

המצור כולל את החברה למסחר והקרוואן בעיר.

סגירת תפריט