ממלכת אורוק היתה הממלכה המאוחדת הגדולה ביותר בשטח ממלכות האדם. הממלכה הורכבה מחמש דוכסויות (נורמנד, אדמאן, אליזאן, ואן-הסה וטאנדרול).

במהלך אירועי ליבון בשנה שעברה, המלך הנארד השביעי פרש מתפקידו, ונציגי חמשת הדוכסויות, העיר לייבון ונסיכות פסקדור חתמו על הסכם של הכרה הדדית. בכך התפרקה סופית הממלכה.

היסטוריה ואיחוד

לפני הקמתה של אורוק, בני אדם חיו בכל מיני מסגרות: כפרים עצמאים, שבטים נודדים, ואפילו ממלכות זעירות. ערב של בני אדם כינו עצמם אצילים ומלכים, אך אי אפשר היה למצוא שושלת יציבה שהחזיקה מעמד מספיק זמן כדי ליצור משהו קבוע שישאר אחריה, ויעיד על קיומה. בני האדם יישבו בעיקר את הגדות הצפון-מערביות של אגם לין סרן, ואת הגדה המערבית של נהר ווסטור, האזורים שהיום מיושבים כדוכסויות נורמנד, אדמאן ואליזאן.

בערך באותה תקופה שבה הוקמה לייבון, איחד הנארד הראשון היישובים לחופיו של ים המרכז, ונתן לממלכתו את שם הבית שלו, נורמנד. לאחר היעלמותו של ויאן מזרחה, צירף הנארד את כוחו לזה של המלכה סרין ממלכת אורוק, ובכוחות משותפים החלו לאחד את ערב הרב של שבטים, כפרים עצמאיים וממלכות קטנות לידי ממלכה אחת.

היה גורם משמעותי מאוד שעבד לטובתם: האלפים האפלים. האלפים האפלים הגיעו רכובים על איילים מן הצפון ובידיהם קשתות חזקות ומהירות יותר מאלו האנושיות. תושבי האזורים הצפונים של היבשת כמעט ונכחדו מולם.

הנארד וסרין, “המאחדים”, ניצלו את שעת הכושר של חולשת יריביהם בצפון, ושעל אחר שעל כבשו את רוב היבשת. אלו שלא הסכימו לכרוע ברך, חוסלו. ל”איחוד הגדול” היה יתרון עצום בהתמודדות עם אלפים האפלים: מאוחדים, בני האדם ניצלו את מספריהם העדיפים להדוף את האלפים הצפוניים מעבר לגבול. למרות האיחוד הרשמי תחת דגל אחד, עברו שנים רבות עד שהפכו מאסופת שבטים שאוחדו תחת איום לכדי ממלכה אחת.

לאחר שהוסר האיום המיידי של האלפים האפלים, ידעה הממלכה הצעירה עליות ומורדות: בני השבטים הדרומיים, עשירים יותר במשאבים ואוצרות טבע, חזקו את עצמם על חשבון בני השבטים הצפוניים יותר; היו אזורים עקשניים שסרבו להכנע למרות הממלכה, והיו משברי זהות אחרים. עם השנים, המלחמות שקטו, ומתוך המאבקים והקשיים, קמה מלכות אדם, אחווה אנושית שחושלה בדם ואש.

הנארד השביעי היה צאצא לבית מלוכה יציב, ששלט באורוק 500 שנה – בית מלוכה שראה עצמו כצאצא ישיר להנארד וסרין.

בתי האצולה השולטים בדוכסויות האנושיות רואים עצמם כצאצאים ישירים לשבטים הדרומיים שהיו תחת שליטה ישירה של הנארד וסרין, אולם, זו היסטוריה עתיקה מאוד. מוצא המשפחות הינו אגדה, ולא מידע מדוייק הניתן לאימות.

השושלת שנגדעה

שושלת המלוכה באורוק, כל חבריה בעלי קשר דם ישיר למלכה סרין ולמלך הנארד הראשון, ניסיונות מרד והחלפת השולשלת לאורך השנים במשפחות אחרות כשלו כולם אך כרבע מהמלכים ומלכות הוחלפו בכוח ובניגוד לרצונם על ידי קרובי משפחתם, קרובים יותר או פחות.

סמל משפחת המלוכה הוא שמש וירח בשמים מלאי כוכבים, בזמן שרובם של האורוקים מעולם לא ראו את המלך או המלכה שלהם עובדה “ידועה” היא שניתן לזהות אותם בקלות – המלך או המלכה עונדים תמיד את החותם המלכותי, קמיע שלפי האגדות מועבר בירושה עוד מהמלכה הראשונה סרין.

בהתאם לוחקים העתיקים שלהם, השולשלת המלכותית העבירה את השלטון בין נשים וגברים, אישה יכולה להיות מלכה אם נולדה ראשונה ובמקרה של מות מלך המלכה שולטת בפועל עד הגעת הבן או הבת הבכורים לגיל הבגרות.

רבים נוטים להאמין כי מנהגי אורוק הקיצוניים כלפי מי שאינו אנושי מקורם בשולשלת המלוכה וכיום זה “סוד” ידוע כי בשולשלת המלוכה עובר ידע סודי שאותו מקבל היורש מהקודם לו בהיגעו לבגרות.

השולשלת המלכותית ראתה בעצמה כהתגלמות האלים האנושים עלי אדמות, המלך הקודם שהיה שוחר שלום וניסה לשנות את הגישה הקיצונית הכריז על עצמו כהתגלמות האומפרימה עלי אדמות, אותו ירש הנראד השביעי נאמן לדת אימו ורואה בעצמו כשליח טיטאן עלי אדמות להגן על בני האדם מהחשכה.

הנארד השביעי ויתר על כסאו במהלך האירועים של השנה החולפת ומאז התפרסם השם של השושלת ‘השושלת שנגדעה’.

ערים ודרכים

חצר המלך של אורוק נהגה לנדוד בין שתי ערים. “חצר הקיץ” של המלך שוכנת במבצר השקיעה, עיר הנמצאת באליזן כמעט על הגבול עם טאנדרול וואן-הסה. הדרך משמחת ויאן לקורטורה בנורמנד מכונה “תקוות ויאן” בחלק מהמפות, אך הרוב מכירים אותה כדרך המערב. “חצר החורף” של המלך שוכנת במושב המלך, עיר צבא מוקפת חומות ומעליה מצודה החצובה הישר בסלעי ההרים על גבול אליזאן ונורמנד. לאורך תקופות ארוכות היו מלכים, לדוגמה המלך כריסטוף, שנשארו בשמחת בחצר הקיץ לאורך כל השנה; ואילו אחרים, כמו הנארד השביעי למשל, בחרו לשכון במושב המלך כדי להגביר את בטחונם. הדרך המובילה מעיר זו לאורך חופי ים המרכז, דרך קורטורה ועד ואן-הסה, מכונה “דרך המזרח” בפי הרוב, אם כי היסטוריונים מכירים אותה כ”מצעד סרין”.

סגירת תפריט