עיר המדינה לייבון

לייבון היא עיר מדינה עצמאית ביבשת אור. העיר הוקמה לפני למעלה מ500 שנים ע”י ויאן המלך מן המערב, וכיום לאחר פירוק ממלכת אורוק שולטת בה מועצה מגוונת.

העיר עצמה שוכנת בנקודה הצרה ביותר בין הנהר המזרחי והנהר המערבי, ואדמות עיר המדינה משתרעות בין נורמנד שבדרום ובמערב, אדאמן מצפון, עד ליער האסור שבמזרח.

במהלך השנים מאז הקמתה, הפכה לייבון לציר מסחר מרכזי של ממלכת אורוק, עם אימפרית ליראל וקונפדרצית השייף. כיום לייבון היא עיר רב תרבותית, מתגוררים בה כל הגזעים המוכרים, ובין השאר הלא אנושיים. מבין האתרים שהעיר הייתה מוכרת בהם, נותרה עומדת רק הספרייה הלבנה והיא גם כיום מוקד עלייה לרגל.

היסטוריה עתיקה

לפני הקמתה של לייבון, אין תיעוד היסטורי של ישוב אנושי באזור ארץ הנהרות. ממעט העדויות שנמצאו, ידוע ששבטי בני אדם מפוזרים חיו בעמק לאורך שנים ארוכות, אך ידוע לנו מעט מאוד על מי היו, ועל האופן שבו חיו. האגדה מספרת שלאחר איחוד ממלכות האדם, אחד הנהרות שינה את מסלולו, ונוצר עמק לייבון, העמק הפורה בין נהר האסטאל והווסטור. כך או כך, אנו יודעים שלפני כ-500 שנה, החלה תנופה גדולה ליישוב העמק הפורה הזה.

שלטון, בתקופת המלך מן המערב ועד היום

המלך מן המערב הגיע אל ארץ הנהרות וגייס את בני האדם המקומיים על מנת להסיר איום לא ידוע. על מנת להתמודד איתו, ציווה ויאן על הקמת העיר והקמת הספרייה הלבנה.

בשנה הראשונה לספירת לייבון משל בה ויאן ותחתיו ארבעה ראשי משפחות כיועצים – קיראד וולפן, גוברט הסיה, איסלי ספיאנטי ונרין גאוסון. משפחות אלו הפכו למשפחות האצולה של העיר, ותחתיהם נוצרו מספר בתים קטנים. בשנת 3 לספירת לייבון עזב המלך מן המערב את העיר וחזר לפי האגדה לארצות אבותיו.

בתי האצולה קבעו מועצה משותפת להנהגת העיר. בשנת 350 לספירת העיר עם הקמתה של ממלכת אורוק, סופחה העיר לממלכה באופן רשמי בלבד, ונהנתה גם מחסותה של אימפרית ליראל.

בחג השוויון 502 הומלכה לסאנדרה אור-לייבון כמלכה על לייבון, אך אפקטיבית הגוף המבצע בעיר נותר מועצת העיר, בראשות הגבירה אדלסיה נסקונדר.

לאחר אירועי חג השוויון 504, ביניהם רצח הדוכס הנורמנדי במהלך החג וסדרה של הוצאות להורג כתוצאה כמעט ישירה שלו, הכריזו אומות האדם על חרם כלכלי על לייבון וניתקו איתה קשרי מסחר. כצעד ראשון להסרת החרם, ביטלה העיר כחצי שנה לפני חג השיוויון 505 את מוסד המלוכה ללא שפיכות דמים, והמלכה לסאנדרה ויתרה על הכתר ועל השם אור-לייבון. 

כיום נשלטת העיר על ידי מועצה כבעבר, אשר בה יושבים נציגי הרובעים השונים והגזעים הלא אנושיים, ובראשה עומד הלורד האב סבסטיאן.

מגעים עם הממלכה ואוכלוסיות זרות

בשנת 300 לספירת העיר לערך, גדלה אוכלוסיה הגזעים האחרים בעיר בצורה משמעותית, והחלו מתחים בין האוכלוסיות. בעקבות המתחים והניסיון של המועצה לשמר את המצב הקיים, חוקקו חוקים המגבילים את הסחר עם האלפים ואת ההגירה. עד שנת 405, ההגבלות על סחר והגירה בעיר נשכחו, אך לא נעלמו מן החוק הרשמי.

המתחים בין אוכלוסיות העיר צפו וחזרו בתקופות מסוימות, אך במאה השנים האחרונות העיר הייתה יציבה באופן יחסי, ושבה להיות מרכז המסחר של העולם המוכר.

בשנת 405, הגיעו השייף לראשונה לעיר, פתחו דרכי מסחר חדשות והביאו טכנולוגיה ומשאבים שלא היו מוכרים עד אז. המגעים החדשים החזירו סופית את לייבון לדרך המלך לשגשוג כלכלי.

מבנה העיר

העיר העילית

הדרומי משלושת הרובעים של העיר ולכן מקבל את הסחורות מן הדרום ראשון ולרוב בורר את הטובות שבהן.

בעבר הכיל בתי גילדה מפוארים של גילדות רבות (ביניהן גילדת בוני הספינות, גילדת הבנאים וגילדות מסחר) וכיוצא בזה במונופול על רבות מן הסחורות שיוצאות מן העיר. ברובע זה יושבים אצילים שונים או אזרחים עמידים באחוזות מפוארות, וכיוצא מזה הרובע הוא מוקד עיקרי לפוליטיקה בעיר. בעבר בתי האצולה העתיקים שלטו על חלקים רבים בעיר העילית, אך כעת נשארו בניינים מעטים בידיהם, לרבות אחוזות הבית העתיקות.

הרובע המסחרי

הרובע האמצעי חוצה את העיר ממזרח למערב ומפריד בין העיר העילית לעיר הישנה, יושביו הם ממעמד הביניים.

בימים אלו הוא מכיל את רוב הגילדות, בניהם איגוד הסוחרים, תחנת המסחר השייפית והאקדמיה לאלכימיה. בתי מסחר ומלאכה רבים פונים אל כיכר המסחר ואליהם מגיע קהל מכל לייבון, עקב המגוון הרחב והאירועים השונים. בין האתרים העיקריים הם, הפונדק העירוני (הנוטה לשנות את שמו ובעליו כמעט כל שנה) ובתי המשמר. בין הרובע המסחרי לעיר העתיקה עומדת הספרייה הלבנה, במבנה גדול כמעט כמו הרובע עצמו.

העיר העתיקה

הרובע הצפוני, מכיל את הבניינים הקדומים של העיר והריסות רבות, ובו גרים מרבית תושבי העיר מהמעמד הנמוך ומטה. האזרחים ברובע הצפוני הם כמעט כולם אנושיים, ורבים מהם סוחרים ובעלי מלאכה, מרוויחים את לחמם בזעת אפם ולא בזו של אחרים.

לאחרונה אחוזות ישנות נקנו וחודשו על ידי שגרירים מאומות אחרות בסמוך לספרייה הלבנה, ושופצה הכיכר העתיקה הצמודה לפונדק והוקמה בה זירה. באזורים המפוקפקים של הרובע הזה תוכלו למצוא שלל דברים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. במיוחד באזורי התענוגות, הבורדלים והמסבאות המטונפות.

אל החלקים האלה המשמר כמעט לא נכנס, רבים אומרים שיש סיבה טובה לכך.

פאתי העיר

מחוץ לעיר בצמוד לחומה חיים מהכרח או מבחירה מי שידו אינה מסגת לחיות בעיר, או שאינו אוהב את ההמולה ורוצה את השקט והמרחב שלו. לפעמים שיירות חונות שם כדי לחסוך כסף ולפעמים גורמים מפוקפקים שחוששים ממשמר העיר. השער לפאתי העיר פונה אל שטחי הריבונות, ולכן רואה הרבה תנועה מחוץ ללייבון, ואף מקובל שאין בו מס כניסה או יציאה ולכם רוב הנעים בו הם מהמעמד הנמוך. “דרך מלך” אל היער האסור עוברת מהשער עד לתחנת המסחר בגבול היער, שם באופן מסורתי השיירה הלייבונית הייתה מוסרת את הקריסטל מדי 15 שנה ל”הם” שביער האסור.

החיים בעיר

אנשי לייבון הם תערובת של סוחרים, אנשי מלאכה ונותני שירותים כמו מרבית הכרכים המרכזיים ביבשת אור. לעיר המדינה יש לא מעט אדמות חקלאיות מניבות, לצורך הדגן שהוא מקור המזון המרכזי ומועלה משטחי החקלאות דרך הנהרות. בנוסף, דגן רב מגיע מוואן-הסה במערב, יבוא מוגבל יותר של ירקות שורש מסוגים שונים מצפון נורמנד.

התושב הממוצע אוכל דייסת דגנים בתור מנת היסוד שלו. ניתן לקנות אותה בשווקים, בבתי-תה שונים ואם אתה נואש ממש, לנסות לגנוב אותו מהכרכרות הסוחבות אותו ברחבי העיר.

חיית המשא הנפוצה היא החמור והסוס.

רמת הטכנולוגיה כפי שהיא בעולם הרחב, עם מותרות מהמסחר השייפי והאלפי.

לאחר הכרזת עצמאות לייבון, המועצה חוקקה חוקה חדשה.

כיום לייבון נשלטת על ידי מלכה מבית אור וחושך לייבון

סגירת תפריט