זהו הזמן שבו העולם היה טוב. האוכל היה זמין בשפע, המים היו נקיים ולבתים היו גגות ללא חורים. מסופרות אגדות רבות על הפלאות שהיו בזמן זה, על עולם ללא מפלצות שבו ניתן היה לחיות חיים הגונים. הדבר המשותף היחיד שעליהם הסיפורים מסכימים כולם הוא שזמן זה נגמר במלחמת הממלכות.
בכל מקום מכנים אותה אחרת אך היא התקופה שלפני החורבן הגדול.
ידוע על מלחמות נוראיות שכיסו את כל האדמה והים ויש שאומרים גם האוויר,
אדם באדם, אלף באדם, אלף באלף ושייף שנכנסו לקרבות הרבים לצד בעלי בריתם,
העולם היה שדה קרב אחד גדול. זוהי המלחמה הכבירה ביותר שהייתה, שמשכה היה כחצי מאה, ונקטעה רק בגלל החורבן הגדול.
סוף העולם כפי שהיה מוכר עד אז, חורבן כה גדול שספירת השנים התחילה להספר ממנו..
ביום זה, שאיפס את הכל, תקפו הדרקונים באוויר, בים וביבשה במלוא עוצמתם. אם לפני זה הגיע דרקון שהתעניין בספינת אוויר זו או בניחוח הדם שבשדה קרב או העשן המיתמר מכפר שנשרף, ביום הזה הגיעו עשרות מהם והחלו שורפים ואוכלים את כל מה שנקרה בדרכם.
לא רק הדרקונים היו ממכחידי העולם, זאבי הכפור הענקיים מערבות הקרח, מפלצות ים ענקיות ויסודני אדמה השמידו והחריבו גם הם, אך הדרקונים היו הזוועה הגדולה מכולם. חורבן העולם נמשך כעשרים שנים, ובסופו העולם נותר שרוף ומפורר.
בשנה השניה לחורבן הגדול, בנסיון נואש לברוח או להשיג כלים אפקטיבים יותר כנגד הדרקונים התקבצו קוסמים ואנשי דת מהגדולים ביותר שידע העולם. במאמץ משותף ובמחיר חייהם הצליחו לפתוח שער קסום למקום לא מוכר, שער לעולם חדש. את השער עברה המשלחת הראשונה ליישוב הצד השני ומספר שעות לאחר פתיחת השער עברה גם משלחת אחרת לגמרי מצידו השני לכאן.
לא היה הרבה זמן לשיחות ומחקר של המשלחת המוזרה שהופיעה דרך השער מכיוון שכוח הקסם שפלט השער עורר את סקרנותם של הדרקונים שהגיעו והכחידו את כל מי שלא ברח בזמן יחד עם השער שקרס לתוך עצמו בפיצוץ אדיר.
בשנת 23-27 לחורבן הגדול חדלו התקפות הדרקונים לגמרי, בנוסף לפרעות זאבי הכפור, יסודני האדמה ושאר המפלצים הנוראיים. אף אחד לא יודע מתי באמת הם נעלמו מכיוון שבתקופה זו כל השורדים התבצרו כל כך טוב כנגד הדרקונים שהיו האיום העיקרי, עד שלא שמו לב להיעלמותם עד זמן מה לאחר מכן.
כאשר השורדים שנותרו הבינו שכנראה חזר להיות בטוח יותר הם יצאו ממחבואם ומהמעוזים וניסו לחזור לקיים את חייהם כמו שהיה בעבר, אך המחסור בקרקע מניבה והמיעוט בחיות ציד הביאו לרעב שנמשך עשורים וגבה חיים של רבים.
בשנת 142-144 לחורבן הגדול כבר קמו יישובי קבע על פני האדמה, לרוב ליד מקומות המסתור הישנים של אבותיהם של דרי היישוב אך באיסוף וגיבוב של חומרי גלם וריכוז חיות ועבודת אדמה החלו לקום יישובים ושגרת חיים ייחודית האופיינית להם.
שליח הגיע ליישובים שונים עם הזמנה והסבר איך להגיע למקום מושבו של מסדר הסדר.
העולם כיום הוא צל חיוור של מה שהוא היה פעם.
בעבר, הידע והקסם נמצא בכל מקום, וניתן היה לנצל אותו בשיטות רבות. במהלך הזמן שעבר, דברים רבים נשכחו והשתנו, או יותר נכון התעצבו בחדש.
מי יכל לצפות שכאשר ערים עולות באש, נייר וקלף נוטים להיות מאוד דליקים, ושכאשר הקוסמים והכוהנים הגדולים עומדים בחזית ומגנים על שאר אוכלוסיית העולם, הם נוטים להיות הקורבנות הראשונים.
עם השנים, עוד ועוד מהידע האנושי נכחד ופשוט לא נשארו מספיק בשביל להעביר אותו הלאה. בדיעבד התגלה שקסם משמעותי מושך אליו דרקונים, דבר שגרם לרבים להתנער ממנו ולעבור למקצועות יומיומיים יותר וחיוניים יותר. אין ספק שהעובדה שאנשים רעבים לא יכולים להרשות לעצמם לפנות זמן לקרוא ספר פה ושם, אלא מעדיפים להשתמש בספר הזה כחומר בערה לאש שתאפשר להם לבשל את חולדות השדה שהצליחו לתפוס, ולוודא שילדיהם לא יקפאו מקור, לא עזרה במיוחד.
לפני שנים רבות כמויות רבות של קסם שמקורו בעולם אחר זלגו לעולמנו דרך פתח שהתגלה בספריה בלייבון. השערותיהם של החוקרים העלו שכמויות הקסם החריגות הן שגרמו לבוא המפלצות בהמוניהן בשנים העוקבות.
במהלך החורבן התגלה שדרקונים ניזונים מקסם. הם יכולים לפרק כמעט כל דבר, ולשאוב ממנו את הקסם שבו. לאחר שמרבית העולם נחרב, נראה שהם ודומיהם גוועו או חזרו לישון.
בעולם שאחרי הדרקונים, ביצוע קסמים וניסים גדולים דעך ואפילו נחשב טאבו בחלק מהתרבויות ששרדו, מכיוון שהשורדים זכרו שקסם הוא זה שמשך את הדרקונים.
בימינו קסם אינו נפוץ כל כך ולא נמצא בשימוש רחב, מכמה סיבות, שהעיקריות בהן הם שלקוסמים, כהנים ושאמאנים, סוג האנשים שלרוב מתעסקים במחקר הנושא, אין מספיק משאבים או זמן להקדיש לעיסוק התובעני הזה, בזמן שכולם עסוקים בלשרוד עם משאבים מעטים. בנוסף מקורות הקסם בעולם הדלדלו משמעותית.
במהלך ההתכנסות של המשלחות, לאור האירוח הנדיב של המסדר, תוכלו לפנות קצת זמן למחקר.
חלקכם כבר יודעים, שאלכימיה היא סוג של מיצוי כוחות טבעיים וקסומים ממשאבים. מפני שהקסם בעולם בשפל אדיר, וגם חפצים ואלמנטים שהכילו אותו בעבר מחזיקים פחות ופחות ממנו היום, יש לזה השפעה מסויימת על העיסוק באלכימיה.
שנים של העדר חממות ושדות פנויים לגידול של רכיבים אלכימיים, ניתוק כלכלי הפוגע במסחר ודרקונים שהולכים ושורפים מינים שונים עד הכחדה, השמידו הרבה ידע. אפילו המתכונים שהצליחו להשתמר, מושפעים מאובדן הידע והשינוי במהות הקסם.
אבל חוקרים אמיתיים אף פעם לא מפסיקים לחתור לעבר גילויים חדשים, ובעולמנו כל מלומד שמכבד את עצמו יודע לרקוח גם שיקוי או שניים מהחומרים שכן זמינים לו באזור מגוריו.
טכנולוגיית העולם התפתחה בזמן המלחמות הגדולות בין הממלכות, אבל עיקר הפיתוחים היו לתחום הצבאי. תותחי יד היו נפוצים יותר ותותחי ספינות כבדים או נגד ספינות אוויר נהיו פופולריים.
ספינות אוויר שינו את פני המערכה פעם אחר פעם, והשייף יצאו עם רווח יפה מאוד ממכירתן לצדדים השונים במהלך שנות המלחמה, אך כשהופיעו הדרקונים והמפלצות האחרות, כל האמצעים הוסבו למלחמה בהם, ללא הצלחה.
ספינות אוויר בוערות חרכו את האדמה סביב ערים שהותקפו פעם אחר פעם, ותותחים נשברו כאשר המגדלים עליהם עמדו קרסו תחת משקל דרקון.
בימנו, כמעט בכל יישוב קבע נשארו מנוע קיטור או שניים שסיירים הצילו מהריסות ספינות אוויר או טירות, ומשמשים כיום לטחינת קמח או שאיבת מים והובלתם לשדות. בגלל נדירותם של המנועים, והעובדה שקשה מאוד לבנות כאלה היום, הם נשמרים ונחשבים לאחד הנכסים הכי יקרים של היישובים.
עדיין קיימים תותחי יד ששרדו את השנים הללו, רובם בנויים מחלקים שנלקחו מרובים אחרים או אולתרו מחלפים של מכונות אחרות על ידי בעלי המלאכה שהתמקצעו בכך, אך עיקר הציוד בו משתמשים ביום יום בעולם הוא מאוד דומה למה שהיה בעבר, רק פחות ראוותני, רוב האנשים לא מבזבזים משאבים על מה שלא נחוץ.
בקושי ניתן למצוא עוד כלים אשר אינם יעילים להישרדות, ציד, עבודת אדמה וכדומה.
כלי הנשק הנפוצים הם סכינים, להבים קצרים (חרבות ליד אחת, אם משום מה מישהו בוחר לצוד או לברא חלקה עם חרב), גרזנים המשמשים לחטיבת עצים, או חניתות קצרות המשמשות לציד.
בעוד שבני אדם, אלפים, ביטאל ואפילו קאת'ארים, עדיין נלחמים בנוודים המנסים לבזוז את מזונם, מגנים ושיריונות גם הם אינם עניין שבשגרה. כמובן שיש מקומות יוצאים מן הכלל, או ציוד עתיק שחודש ונשמר, אבל לרוב לא ימכרו כאלה בכולבו השכונתי כי הוא הכולבו היחיד ביישוב והיישוב עצמו רק בגודל של שכונה, ואין בו הכל, אז קוראים לו פשוט "לפעמים ישבו".
ספינות אוויר לא זמינות יותר, גם אם חוקרים יצליחו לשחזר אין בנו אותן, הרבה פרטי מידע, ביניהם הדלק שהניע אותן וכל החלקים הספציפים הדרושים. שאריות שבורות ושרופות מלפני יותר ממאה שנה נותנות מידע מועט מאוד.
גם ספינות שייט גדולות או בינוניות כבר לא בנמצא, הצורך לא קיים והמשאבים לייצורן דלים, רוב כלי השייט הם סירות משוטים או מפרשיות קטנות יחסית.
העובדה שרוב מי שנולד בכפר מכיר בערך רק את הכפר שלו משפיעה בעיקר על הכלכלה.
בהעדר דרכים סלולות או ערך למטבע, עיקר המסחר הוא בתוך משקים פנימיים של היישובים, דרך סחר חליפין בסחורה שכל אחד מייצר, או מספק שירות, בתמורה לאותן האופציות מאחרים.
בעולם של היום, אין דבר חשוב יותר מהחיים, ולהרוג אחר בעולם הזה זה עוול שלא ייסלח.
המצב הקיים הוא שההשרדות של היחיד עדיין תלוייה בכך שכמה שיותר אנשים יפעלו יחד לספק אחד לשני את הביטחון והמזון ההכרחי.
אין ישובים בהם אפשר למצוא את המתנקש או הרוצח של היישוב, ופשע בתוך ישוב לא קיים מכיוון שכולם תלויים אחד בשני כך או כך. בעוד שקיימת חשדנות כלפי חיצוניים ונוודים, אף אחד לא ימהר להרוג אף אחד, אפילו רק בגלל הסיכוי שהם חברים חדשים שיתרמו לכלל.
מצד שני העונש על הרג או רצח הוא לרוב מוות מהיר.
לחיים יש ערך עצום ואתם מתבקשים לכבד את זה ולהתנהג ככה במשחק.
בעולם של ליברה יש ארבעה גזעים: בני אדם, אלפים, ביטאל וקאת'אר.
בני אדם מתחלקים לשני סוגים: בני האדם הרגילים, שנראים כמו שכולם מכירים, והוויאנפיל, בני אדם עם אוזניים מחודדות במקצת וגוון עור בין אפור לשחור ושיער כהה לרוב.
תוחלת חיים ממוצעת 50-70 שנה או עד דרקון.
במחלקת האלפים יש שלל תתי גזעים שפעם לא היו חולמים להתערבב אבל הצורך להתרבות כדי לשרוד היה גדול מהם.
אף אלף בעולם המשחק לא היה חי לפני החורבן הגדול.
כל האלפים מאופיינים אוזניים מחודדות ומרשימות והתנהלות מעודנת יחסית. ההבדלים בין תתי הגזעים הם:
התערבבות של תתי הגזעים הללו יצרו כל מיני שילובים מעניינים ומוזרים.
תוחלת חיים ממוצעת 150-250 שנה או עד דרקון.
במחלקת הביטאל יש שני תתי גזעים שנותרו ושניהם מגדירים עצמם כגזע בפני עצמו.
תוחלת חיים ממוצעת 50-60 שנה או עד גילוי טכנולוגי בתחום חומרי הנפץ או התעופה.
אנשי אריה חתוליים יחסית, הם נראים אנושיים אך בעלי שיער גוף ופנים מפותח יותר מבני אדם, ודוגמאות צבעוניות על גופם.
הם חיים רק בקבוצות משפחה בטרטוריות ענקיות בשממה בהתנהלות דומה יחסית לשל אריות אמיתיים.
תוחלת חיים ממוצעת 30-50 שנה או עד תבוסה כואבת.
בקבוצה אחת יכולים להיות בני אדם, אלפים ושייף על כל גווניהם, אין בעיה לשחק קבוצה מעורבת של הגזעים הללו. לונג שה וקאת'אר דורשים קבוצה של כמה שחקנים הנאמנים לקונספט ואישור מפורש במייל מאיתנו. קבוצה כזאת דורשת מינימום של חמישה שחקנים, אין צורך לפנות למנחים לאישור עם פחות מחמישה שחקנים.
